קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. שני אירועים קריטיים לביטחון הלאומי של ישראל התרחשו בסוף השבוע הזה. אני לא מתכוונת להמשך הפגזת יישובי הצפון, ואני גם לא מתכוונת לנפילת חייל נוסף בקרב. אני מתכוונת כמובן למבחן הנאמנות לסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה במסיבת יום ההולדת לאיתמר בן גביר, ולהילולת הליכודיאדה באילת בהשתתפות שרי הליכוד. ראשי הערים בצפון מתחננים לסיוע עבור מאות אלפי ישראלים שמופגזים יום-יום, עוד משפחה מקבלת דפיקה בדלת על חייל אהוב שנפל, אבל מה שחשוב לכם עכשיו, ממשלת ישראל, הוא מסיבות פאר לשר לכישלון לאומי, וחפלות, חפלות באילת.
עכשיו, כמובן, מותר לשר לחגוג ולציין את יום הולדתו. אבל ככה? עכשיו? עם עוגה עם חבל תלייה ועם נציבים שבאים להתחנף? סלפי – סלפי עם עבריינים – מותר; מותר גם לערוך פריימריז ואירועי פריימריז בליכוד – אבל ככה? עכשיו? באילת עם הופעות, עם כיבודים, עם אלכוהול שזורם בקבלות הפנים שלכם לשרים בכירים? לא חשבתם אפילו לעמוד דקת דומייה למען הנופלים. אפילו לפאנלים שלכם לא הגיע אף משתתף, כי כולם הלכו לים והשאירו את שר המשפטים לבד באולם ריק.
ילדות קטנות בצפון הארץ מעלות בבכי סרטונים לסושיאל שלהן, שהן מפחדות ללכת לבית הספר כי יש אזעקות וטילים, ושר החינוך – איפה הוא נמצא? איפה נמצא שר החינוך? עסוק בחיבוקים ובנשנושים באילת. מקווה שהיה לך כיף ושגם השתזפת. הבעיה היא לא האירועים, הבעיה היא הניתוק של מי שעורך אותם. הבעיה היא הניתוק של מי שמשתתף בהם, אם עוד נותר מישהו מאזרחי ישראל שהיה צריך הוכחה עד כמה סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת, של העומד בראשה ושל השרים שלה עקומים, אז ראינו את זה בסוף השבוע האחרון.
טוב שבעוד כמה חודשים הכול ייגמר, והציבור יזרוק אתכם בחזרה לאופוזיציה. ואנחנו נתחיל לתקן, ואנחנו נתחיל לשקם את מדינת ישראל. אני קוראת לחברי הממשלה היוצאת: תעזבו את החפלות, אין לכם על מה לשמוח. צאו לצפון, תפגשו את האזרחים, שבהם גם רבים שעוד איכשהו האמינו לכם בעבר ועוד איכשהו הצביעו לכם. תקשיבו לאלה שהבתים שלהם הרוסים, לאלה שקצו בהצהרות הרהב החלולות שלכם על ניצחון על חיזבאללה, כי הם, במציאות שלהם ביום-יום, בכל יום, כל הזמן מופגזים.
צאו לשכונות במרכז הארץ שהרוסות מהטילים האיראניים, ותראו איך קרנות מחו"ל נותנות יותר תמיכה לנפגעים מאשר הממשלה שלכם. בושה, פשוט בושה. את כל זה לא רואים מהקלאב הוטל באילת, לא. גם לא רואים את זה מהווילה של המקורב, עם בכירי הכהניסטים ועם סגל הפיקוד המשטרתי. תתעוררו, חברי הממשלה. אף אחד כבר לא מצפה מכם לתקן, אבל לפחות תנסו למזער נזקים.
ולכם, אזרחי ישראל האהובים, אני יודעת שקשה, אני יודעת שזה מרגיש לא רואים אתכם, אני יודעת שלוקחים לכם את הכסף שמגיע לכם לשיקום, לחינוך, לבריאות, ומנצלים אותו לרעה. אני רואה את הייאוש שלכם בכבישים, אני רואה את הפקרות הנוער המדהים שלנו, ואת המערכות שקורסות, ואני מבקשת מכם – עוד קצת, תחזיקו מעמד עוד קצת, הבחירות בפתח והשינוי מגיע. ייקח זמן, אבל אנחנו נתקן, אנחנו נשקם, ביחד. תודה רבה.
457 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.