קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה וסרלאוף? מדבר שם בטלפון. אגב, אני רוצה להתייחס לאירוע שהיה במוצאי שבת, עת נחגג לשר לכישלון לאומי, הלוא הוא איתמר בן גביר, עת חגגו לו.
קודם כול, למה הוא לא הזמין אותי? קודם כול, אני חברה ותיקה בוועדה לביטחון לאומי, אני וחברי גלעד קריב, ונאור שירי – איפה נאור? – חברים פעילים, שותפים. לא מצליחה להבין קודם כול למה לא הוזמנתי. לפחות הייתי יכולה לשקול.
קצת מעליב, לא? אבל בסדר, התאוששתי.
התאוששתי. עקבתי מרחוק, כמו שאומרים. אגב, צריך לומר שמה שמעניין זה שאין לו חברים, קלטתם? אין לו כאילו חברים מהבית. נגיד אני, יש לי חברים מהצבא, יש לי חברים מהאקדמיה, יש לי אפילו חברים מהתיכון בנתניה. הוא, אין לו חברים.
נכון, אבל בוא, זה לא כזה חבר, זה שותף לדרך, בוא נגיד ככה.
עכשיו תראו, החגיגה, הפיאסטה, כמו שאומרים אצלנו, הייתה בעיצומה. עבריינים התחככו עם ניצבים, ניצבים התחככו עם פוליטיקאים, פוליטיקאים התחככו עם פוליטיקאים עבריינים, כאילו, הכול היה שם, רק לא חברים, אלא הגיעו כל מיני מיש-מש וכאלה.
וכמובן, הסוף של האירוע נגע בשני היסודות של השר: אחד זה "צומי", והשני זה מוות. אלה שני הדברים שהם הבסיס של השר בן גביר.
נכון, בצק סוכר. בצק סוכר, יש לומר, זה איחד בין מוות לצומי, כי הרי כל מה שרצתה איילה – צריך לומר, ובצדק – זה את תשומת הלב אליו, הוא מחכה כבר הרבה זמן.
אני חייבת להגיד לכם משהו. לפני שבוע היינו בדיון, והייתה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ומישהו שם אמר שיש יום הולדת לאיזה חבר כנסת, לא זוכרת מי זה היה, ואז לימור אמרה לו: לא, לא, לא, חוגגים רק בתאריך העברי. האם מישהו ראה משהו בעברית על ההזמנה לפיאסטה של בן גביר? לא. היה Happy Birthday, היה תאריך, לועזי כמובן – אגב, אין שם תאריך עברי – בסוף, אגב, נראה לי שהייתה להם בעיה עם האנגלית - -
- - הם כתבו: מושב אמונים, כאילו, maybe הם לא ידעו להגיד Emunim Settlement - -
- - אמונים – לא יודעת, הייתה לו בעיה עם האנגלית אז הוא כתב "מושב אמונים". אבל כל השאר היה באנגלית. אני מאוד מקווה שחברת הכנסת לימור סון הר מלך ראתה את זה והביעה מחאה שקטה.
עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו לאזרחי ישראל. אם אתם תעזו לעשות מסיבה במוצאי שבת, עם מוזיקה ובלגן, מי יבוא? מי יבוא? שוטר, נכון. ב-23:00 יבוא השוטר – אפילו אליך, חבר הכנסת רביבו – ויפזר לך את המסיבה. אתה יודע למה?
כי אסור לעשות רעש אחרי 23:00. תבינו, לפעמים בתל אביב יש מסיבות, ב-22:00 באים. למה הם באים? אומרים לך, תקשיבו, 22:00, רעש בלתי סביר. אצל השר בן גביר, עלא באב אללה, עד 02:00 מסיבה. מי השוטר שיבוא לסגור?
בוודאי. אני רוצה לדעת מי השוטר שיבוא לסגור את המסיבה של בן גביר. תראו לי אחד כזה. אין.
אין. אין דבר כזה. שנייה, עוד מילה אחת על העוגה – כי כולנו ראינו את העוגה והזדעזענו. ואז הוא קיבל את הצומי שלו, נכון? וכולנו דיברנו על עונש מוות וחבל תלייה.
תקשיבו רגע, אני רוצה רק להגיד משהו על העוגה הזאת, כי כולנו דיברנו על העוגה הזאת, ותכלס, אני חושבת שהוא השיג את המטרה שלו, במקרה הזה היא השיגה את המטרה שלה, וכולנו היינו מזועזעים. אתם רוצים לדעת אפילו מי עוד הזדעזע? מי עוד הזדעזע מהעוגה? לא תאמינו. בערוץ המשטר, בערוץ 14, אני מצטטת, אמרה עדן הראל: זה מיותר – בערוץ 14 – זה מזיק וזה עלול להביא להשלכות קשות עלינו בעולם.
קודם כול, סחתין על עמוד שדרה, זה אירוע נדיר, אבל אני רוצה להגיד לך משהו, עדן הראל, וכל המגישים של ערוץ 14: זו לא הבעיה, העוגה; הבעיה היא החוק של עונש מוות. העוגה זה כלום. הבעיה היא שכל חייל שייקח חלק בחוק עונש מוות שעבר פה יהיה פושע מלחמה. זו לא הבעיה, העוגה. זו הבעיה שהכי הרבה נרצחים – אני מסיימת – במדינה הזאת מגיעים במשמרת שלו, הכי הרבה נשים נרצחות, הכי הרבה ערבים נרצחים, הכי הרבה יהודים, הכי הרבה בני נוער מסובכים באירועים של אלימות. הגענו למצב שבני נוער לא יכולים להסתובב במרכז תל אביב ב-03:00 כי אולי ייפול עליהם מישהו מה-SSQ.
אז נכון שכולנו התרגשנו – אני מסיימת – מהעוגה ומעונש מוות, אבל מה שאנחנו צריכים באמת להתרגש ממנו זה מהמוות שיש ברחובות שלנו כשהשר הזה נמצא בתפקיד. תודה.
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני צפיתי בדיון, וקודם כול, בואו נתחיל מהבסיס. קודם כול, טוב שעשית את הדיון, גברתי חברת הכנסת קטי שטרית. את חביבה עליי באופן אישי. אבל התפקיד ומי שהיה אמור להוביל את הדיונים האלה על האלימות בקרב בני נוער לנוכח העלייה בפשיעה, המטורפת, זה קודם כול הוועדה לביטחון לאומי שאליה פנינו, חברי הכנסת, ביקשנו דיון שליש, כי מי שצריך להוביל – למרות שיש נטייה שלהם לזרוק על החינוך ועל הרווחה ועל התקשורת ועל הפרקליטות – באמת, יושב דובר המשטרה ובעצם הטיל אחריות על כולם: על הפרקליטות, על היועמ"שית, על התקשורת. מעניין ממי הוא למד. את ניהלת את הדיון, אבל מי שהיה צריך לנהל את הדיון זה הוועדה לביטחון לאומי. והגשנו בקשה של שליש. אגב, עכשיו הגשנו בקשה לדיון מהיר, ואני מניחה שבנשיאות יאשרו. ממה מפחד השר הכושל ויו"ר הוועדה שלו? מה הבעיה לקיים דיון על אלימות?
עכשיו, עם כל הכבוד לזה שהוא זורק את זה על הפרקליטות, בתי המשפט, בסוף בני נוער במרכז תל אביב – ובואי אני אספר סיפור על חבר שלי, שבכלל לא הגיש תלונה במשטרה, כי הוא אמר לי: בזבוז זמן, מירב. בזבוז זמן. חבר שלי הרבה שנים, הבן שלו, בן 15, עם שני חברים שלו, מרכז תל אביב, נכון, 02:00, אבל ואללה, תל אביב תמיד הייתה בטוחה – אגב, כמו שדרות, כמו קריית שמונה, כמו נתניה, לא הייתה בעיה להסתובב ב-02:00 – והסתובבו שלושת הנערים האלה ב-02:00 במרכז תל אביב, רחוב ארלוזורוב, והגיעו אליכם נציגי SSQ – אותה חבורה שבשיא החוצפה דובר המשטרה אומר שזה חקיינים, והתקשורת; לא, זה חבורה של פורעי חוק, עבריינים קטנים – הגיעו לחבורה הזאת, הפשיטו אותם, את הנעליים לקחו להם, את הבגדים, את הטלפון, ברור; גם את הטלפון, באים ואומרים לו: תמחק את ה-cloud, גם ירסקו לו את הטלפון, תכלס, לקחו לו את הקורקינט, השאירו אותו עם בגדים קצרים. ככה הוא התקשר לאבא שלו.
אתם לא שמעתם על המקרה הזה, כי הוא אמר לי: אין לי מה להתקשר למשטרה. מה המשטרה תעשה? מה המשטרה תעשה? מה? משטרת ישראל לא יודעת מה קורה בדרום תל אביב? על החבורה הזאת של ה-SSQ לא יודעים? כל תל אביבי, אפילו ירושלמי היום, יודע, נכון? אבל לאף אחד לא אכפת. לא אכפת. וזה לא הפרקליטות וזה לא התקשורת וזה לא חקיינים. זה התפקיד של משטרת ישראל להיות שם, ואם משטרת ישראל מגיעה למצב שהורים אומרים: למה לי להתקשר? למה? אז קניתי לו נעליים וקניתי לו את הבגדים ואמרתי לו: פעם הבאה – מה אני אגיד לו? אל תסתובב בעיר? כולה 02:00, אבל כשאין משילות והמקום היחיד שיש משילות זה בצייתנות של ניצבים לשר הזה, זה בעיה.
אין משילות – אין משילות בנגב, ואתם רואים את התחקיר של המבקר, ואין משילות בצפון, ואין משילות במרכז תל אביב, ובחברה הערבית – אין לי בכלל מה להיכנס לשם, כולם רואים את המספרים – ואין משילות ברצח נשים. אין, כי הכי הרבה נשים נרצחו, ואז את מקבלת את הוועדה ועושה דיון, והוא חשוב, אבל אם היה מצב כזה, אם אנחנו היינו יושבים בקואליציה והיה מצב כזה, היה כאן קול צעקה, קול צעקה מטורף. היו אומרים: איפה ועדה זו, ועדה זו, ועדה זו? אבל הם לא, כי יש שר שהוא כישלון, ובמקום לבוא ולהגיד: כל המשאבים עכשיו, כל המשאבים עכשיו כדי להחזיר את הביטחון האישי, היינו במקום אחר. אבל כל המשאבים שלו מופנים לעוגות וחנפנים וימי הולדת, ואין לו מושג. אין לו מושג.
ואת יודעת, אני חברה בוועדה לביטחון לאומי. באמת, כל היום מחוקקים שם. צריך לומר, יש שם חבר כנסת חרוץ, כל היום הוא מחוקק, כל היום נותן סמכויות – שיטור עירוני, שיטור מועצתי, באמת מיליארדים, מיליארדים, ואפס הצלחות. לא אפס – הכי גרוע שהיה פה. הכי הרבה נשים נרצחות בבית שלהן; הכי הרבה נרצחים בחברה הערבית; הכי הרבה בני נוער שחוששים לחייהם. כמה כסף הוא קיבל? אתם יודעים שעכשיו בתקציב כל המשרדים עברו קיצוץ, כולם. איזה משרד לא עבר, את יודעת? המשרד לביטחון לאומי. הוא לא עבר פלאט. חינוך, רווחה, בריאות, משרדים שחשובים לך. לא. ואת נותנת לו מיליארדים וסמכויות. לכי לוועדה של פוגל – כל היום הוא עובד, עובד. מה יוצא מזה? אצלנו אומרים: לא יוצא ח'יר. אתה מכיר את זה, נכון? אין ח'יר בוועדה הזאת. אין. את יודעת למה?
אין כלום. אתה בוועדה שלך כן, אגב. בוועדה שלך כן.
נו, נו, אבל תכלס, האם זה מונע מהאישה להירצח בבית שלה? האם זה מונע מהצעיר בחברה הערבית שבסך הכול רצה להיות רופא – נרצח ברחוב? האם זה מונע מהצעיר האתיופי הזה ימנו, שבסך הכול עבד בפיצה? לא. לא. והעובדה שפעם אחרי פעם, באמת, את מנסה לבוא ולהגיד מה לא עובד. ועדה עובדת, ומיליארדים מוזרמים. משמר לאומי – הוא הקים משמר לאומי. איפה המשמר הלאומי? מה הוא עושה המשמר הלאומי? למה אין פלוגות ברחובות? למה לא אכפת לו ממה שקורה בחברה הערבית? למה לא אכפת לו מהחברה היהודית? למה? כי כשיש ציון אפס במדיניות, אפס, אז אזרחים משלמים במוות שלהם. וזו ממשלה שמעבר לזה, זה ממשלת דמים. במשמרת של השר הזה, הכי הרבה נרצחים, הכי הרבה, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית וגם בכלל.
ורק מילה אחרונה. אני רוצה להגיד לך על רפי קדושים. מילה אחרונה. עשר שנים היה לי מרכז לנוער בסיכון בהרצליה. מה שנקרא, את משפחת קדושים אני מכירה מהיסוד, כולל גם הרבה נציגים של המשפחה.
אני מכירה. אני עבדתי בהרצליה עשר שנים, ובניגוד אליך, היה לי מרכז לנוער בסיכון.
יפה, אז תן לי להגיד לך משהו, כי אני יודעת. אני לא מבינה בתחום שלך. תן לי את התחום שלי, זה היה מרכז חיי. ואני אומרת לך, להביא עבריין שהשתקם לדיון זה רעיון מצוין. רוב המדריכים בפנימיות אשפוזיות הם מכורים לשעבר, רוב המדריכים בפנימיות הם עבריינים לשעבר, זה בסדר.
זה בסדר, שיקום זה שיקום. אבל ברגע שיושב אדם כזה ומדבר על הרצח של ימינו ובא ואומר: הם לא התכוונו להרוג אותו - - -
אז אני, בואי אגיד לך משהו, את יודעת, מתוך שיחות עם המשטרה. אני רוצה להסביר לך משהו. בואי נתחיל מזה שרפי קדושים הוא לא אוטוריטה להגיד מה היה באותו ערב, לא את ולא אני, אוקיי? הוא לא. ולכן, באותו רגע שאדם כזה מקבל החלטה, את צריכה לבוא להגיד לו: תקשיב, בוא, זה לא עניין שלך. מי שמך?
אני רוצה להגיד לך משהו: זכותו לדבר. אמרתי לך, אני דנה לכף זכות.
שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו.
כן, במקום שאני אעלה עוד פעם – חמש דקות ואני מסיימת, כי הרי יש לי 40 הסתייגויות. אני פה, תן לי שתי דקות ואנחנו לא עולים, אוקיי? לפחות לא מבחינתי.
אין בעיה עם עבריינים לשעבר. אין בעיה. אבל 1. אל תדבר על דברים שאתה לא יודע. ואני רוצה להגיד לך משהו: אותה חבורה שפגעה בימנו, זיכרונו לברכה, התנהגה מהרגע שזה קרה כמו אחרון העבריינים – זה שיש להם דירות מסתור, ניתקו את הטלפונים, זכות השתיקה. תגיד לי, אתם ילדים בני 15. לאן הגענו?
אז לכן, ברגע – אז תקשיבי, בואי.
תקשיבי, אמר כאן ינון, אמר כאן משהו. זה ההתמחות שלי, זה מה שעשיתי עשר שנים מחיי – היה לי מרכז לנוער בסיכון. היו לי גם נערים מכיתות מצוינות. תאמיני לי, אני יודעת את זה. ואני חושבת שהדבר היחיד שבו טעית זה שבאותו רגע – את זה אני אומרת לך בחברות – שהוא בא ואמר במפורש: הם לא התכוונו, פה היית צריכה לעצור את הדיון ולהגיד לו: לא אתה ולא אני נחליט מה. מה אנחנו כן יודעים? שכל החבורה שבסוף פגעה בו ולקחה ילד נורמטיבי מקסים ומדהים, שהיום באמת, נשאר למשפחה שלו רק קבר – זה פשוט טיפת צניעות, להיות בשקט ולתת למשטרה לנהל את זה.
ואני רוצה להגיד לך שבעקבות הסערה הציבורית, אין לי ספק שהם ישלמו מחיר. הם ישלמו מחיר כי כל המדינה מסתכלת עליהם.
קודם כול החשוד המרכזי עצור. אבל העובדה היא עובדה, זה מאוד פשוט בעיניי, אני חושבת שלחץ ציבורי יעזור פה, ואני חושבת שהם ישלמו מחיר, ואני חושבת שכל החבורה הזאת התנהגה כאחרונת העבריינים. ואני חושבת ששום אדם שמוזמן לוועדה לא יכול לבוא ולהגיד משפט כזה. צריך להיות בשקט, כי 1. אף אחד לא שם אותך; 2. גם את כיו"ר ועדה היית צריכה לבוא ולהגיד לו: עם כל הכבוד, אתה לא יכול להגיד משפט כזה. אתה לא יכול. וזה מה שצרם לי. כי בסוף עשית דיון, וטוב שעשית דיון – בניגוד לוועדה לביטחון לאומי, שזה התפקיד שלה והאחריות שלה – אבל – אני מסיימת – היה צריך לעצור את זה, כי הוא עשה לעצמו נזק.
ואגב, אני רוצה להגיד לך משהו. אמר לי כאן מישהו שהוא דיבר על זה שהוא היה עבריין ושוקם – זה טוב – אבל בסוף, גם אם אתה עבריין ששיקמת, אתה לא יכול לדבר בשם עבריינים אחרים. זה מה שהוא עשה.
די עם הוואטאבאווטים. די, בחייאת, קטי. היית צריכה לעצור את זה וזהו.
2,080 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.