קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. שלום, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדרך לירושלים מכרמיאל, בכל הערוצים בתקשורת, רדיו, אינטרנט, אני רואה הודעות, וכולם מדברים על אלימות בקרב בני נוער: לאן פני הנוער שלנו? לאן פני החברה שלנו? אני לא אתעלם, ואני רוצה לדבר על הנושא הזה כאן בכנסת, ואני בטוחה שלא אהיה חברת הכנסת היחידה שתדבר על הנושא הזה היום, כי היום בבוקר פורסם דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמשתף אותנו, דוח פשוט מזעזע.
נתון מזעזע: כ-7,000 תיקים פליליים נפתחו השנה לבני נוער, וזאת עלייה של 26% בהשוואה לשנה הקודמת בפתיחת תיקים פליליים לבני נוער. זה ממש נתון דרמטי. ואני לא רוצה להצדיק, אבל באמת צריך להכיר בכך שעברנו תקופה די קשה בחמש השנים האחרונות – גם קורונה, גם מלחמה ותמרונים וחוסר יציבות מתמשך. דור שלם גדל במציאות של חרדה ואי-ודאות.
ואתם יודעים מה? אספר לכם על עוד משהו מזעזע, תופעה נוספת שאני נחשפת אליה כל פעם שאני נוסעת מהצפון לירושלים: אני רואה בעיניי בצמתים ילדים קטנים שעומדים בצומת או קופצים על רכבים ומקבצים נדבות. זה מזעזע, וזה לא מזעזע רק אותי. תושבי כרמיאל, תושבי משגב שעוברים בכביש הזה, גם כל מי שנוסע מכיוון עכו, מצפת לעכו, רואים את הילדים האלה, גם ברמזורים של טמרה, ובכלל בגליל. פנו למשטרה, ולא פעם, וזה לא עזר, זה לא פתר את הבעיה. ילדים עדיין נשארים שם, שנה אחרי שנה, גם בחום של הקיץ וגם בקור של החורף. זאת חרפה והפרת זכויות חמורה. ילדים ללא חינוך, ללא הגנה. אתם מבינים שקיים חשש לסחר בבני אדם ושהיית ילדים שלא כחוק. מאיפה הילדים האלה? הם ללא אזרחות וללא תעודה ישראלית. אנחנו לא יודעים מאיפה הם מגיעים, מי מכניס אותם, מי מציב אותם ברמזורים ומי מנצל אותם.
מדינה שחתומה על אמנות בין-לאומיות לא יכולה להרשות לעצמה הפקרת ילדים. זו הפקרת שלטון החוק, אוזלת יד של המערכות, בושה וחרפה. והגיע הזמן לפעול מיידית. היום הילדים האלה בני שמונה, בני עשר, והם זורקים עלינו זבל. ומחר, בעוד חמש, שש שנים, הילדים האלה לא יסתפקו בפרובוקציות, ולא יסכנו רק את החיים שלנו ושלהם בזה שהם קופצים על רכבים ברמזורים. הם יסתובבו עם סכין, יכול להיות שהם יסתובבו עם נשק אחר, ויסכנו את חיי הילדים בחברה שלנו, כי הם לא למדו משהו אחר, הם לא מכירים חיים אחרים. וזה קורה כאן במדינה האהובה שלנו.
אנחנו נדהמים פעם אחרי פעם מהאלימות בחברה הערבית. לאחרונה אנחנו עדים למקרים קשים ומדאיגים בקרב בני נוער יהודי.
האלימות בקרב החברה שלנו, גם בקרב בני נוער יהודים, היא מזעזעת. אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים לקחת אחריות על התופעה הזאת. זה לא רק להזדעזע שימנו זלקה נרצח באכזריות על ידי בני נוער – אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למגר את התופעה ולהוות דוגמה אישית כחברי כנסת.
וטוב שאתה יושב כאן. אדוני היושב-ראש, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אני לא אשכח את ההשפלה שעברתי כאן ממך לפני חודש.
תהיה לך זכות דיבור, ואתה תוכל להגיב.
אבל אני הרגשתי כזאת השפלה. אתה דוגמה לאותה אלימות. אתה נותן גושפנקה לאלימות ולביטוי אלימות.
אפשר לא להסכים ולהגיב אפילו בסרקזם ובעוקצנות, אבל לא בצורה בוטה כמו שאתה והחברים שלך עושים. לא מקובל.
488 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.