קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. האתגרים הביטחוניים שאיתם מתמודד צה"ל מאז 7 באוקטובר לא מותירים מקום להתלבטות. מדיניות הפטור מגיוס למגזר החרדי חייבת להיפסק לאלתר. על אף ההכרזות על הפסקת אש בעזה, בלבנון, באיראן – המציאות האסטרטגית מלמדת שכולן ריקות מתוכן. האויב מנצל את ההפוגות האלה על מנת לבנות את כוחו ולהיערך מחדש לסבב הבא. בתוך כך צה"ל נדרש לכוחות רבים וכשירים בכל הגזרות, ולוחמי המילואים נקראים לעוד ועוד סבבי לחימה בתכיפות שלא הייתה כמותה בעבר. המציאות האינטנסיבית פוגשת את ציבור משרתי המילואים, שהינם רק 4% מהאוכלוסייה בגילים הרלוונטיים, ובפועל משרת מילואים פעיל נקרא לצו 8, למאות ימי מילואים ומותיר אחריו בית, משפחה, לימודים, עסקים.
מדובר בפגיעה ישירה במאות אלפי בתי אב במדינת ישראל, וזה עוד לפני שהזכרנו את הנזק העצום למשק כולו. האבסורד הוא שבעוד הציבור המשרת נאנק תחת העומס והשחיקה, הממשלה מקדמת חוק השתמטות שמלבין פטור גורף ל-100,000 תלמידי ישיבות בריאים וכשירים לשירות צבאי. ממשלת 7 באוקטובר מונעת אך ורק משיקולים פוליטיים צרים שגוברים על צורכי הביטחון. הממשלה הכושלת מתעדפת את המשתמטים על פני המשרתים. היום ברור לכולם, וגם למשרתי המילואים הפעילים, לאחר שנתיים וחצי של לחימה עקובה מדם, שהאויב המר לא ויתר על האידיאולוגיה הקיצונית, ולכן נדרשת נוכחות קבועה של צה"ל באזורי החיץ בעזה, בלבנון וגם בסוריה. המסקנה היא אחת: חייבים לעבות את כוח האדם בצה"ל בסדיר. צה"ל הוא מערכת של כלים שלובים. כל עוד החרדים לא יתגייסו, אנשי המילואים ימשיכו לתפור תעסוקה מבצעית בהיקפים חסרי תקדים. אם עד 7 באוקטובר נקראו משרתי המילואים ל-25 ימים בממוצע במשך שלוש שנים, הרי מאז 7 באוקטובר משרתי המילואים משרתים כבר 600 ו-700 ימי מילואים.
המחסור בחיילים עומד על 12,000 חיילים, שזה תומכי לחימה ולוחמים, אבל המחסור הזה רק הולך וגדל, והרמטכ"ל אייל זמיר כבר הניף עשרה דגלים אדומים, מחשש שהצבא פשוט יקרוס לתוך עצמו. משרתי המילואים הנוכחיים, אלה שמגיעים, הם לא מובנים מאליהם. לא לעולם חוסן. האמת צריכה להיאמר: מדובר באנומליה ובחוסר שוויון משווע. אנשים קורסים תחת הנטל, ומדינה חפצת חיים חייבת לשנות את המשוואה. חוק הפטור מגיוס הוא עוול מוסרי כלפי אוכלוסיית המשרתים בצה"ל.
בפרשת מטות משה רבנו אמר לשבטי ישראל שלא רצו להילחם: האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה? ההגנה על העם היהודי היא חובה עתיקת יומין שמעוגנת בספר הספרים. אי-גיוס לצה"ל זה לא רק מעשה לא ציוני, זה מעשה לא יהודי.
בנימה אישית – אני מסרבת לאבד תקווה. אתמול התגייסו לצה"ל לחטיבת החשמונאים לוחמים חרדים. אומנם הם רק מתי מעט, אבל יבואו עוד ימים טובים יותר, כי פשוט אי-אפשר אחרת. אני מברכת את אותם חלוצים שמוכיחים יום-יום שאפשר לנהל אורח חיים חרדי וגם לשרת בצה"ל. אזרחי ישראל, כשם שכולנו שווי זכויות, על כולנו לשאת בחובה אחת שהיא שירות בצה"ל. בממשלה הבאה שנקים נחוקק חוק גיוס אחד לכולם בגיל 18.
ואני רוצה לומר, באמת, אתמול היה בבקו"ם גיוס. חיכו להרבה יותר, הגיעו בסוף סביב 100 לוחמים. אותם צריך להעלות על נס. אני מצפה לשמוע מילה מכל באי הבית, ברכה גדולה לאותם אלה שכבר הגיעו, כי המציאות חייבת להשתנות. תודה רבה.
483 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.