קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, באמת, שבוע מלא במאורעות.
רבות נאמר על אירוע הליכודיאדה. רבות נאמר על אירוע הליכודיאדה, אירוע הניתוק המפואר, שבזמן שתושבי הצפון היו תחת אזעקות, מפלגת הליכוד בחרה לחגוג. עכשיו, אם אתם כבר חוגגים – באמת אין לי בעיה עם אירוע ליכודיאדה בימים כתיקונם – למה לא לעשות את זה בצפון? לפחות לתת להם קצת פרנסה, להיות איתם, לתת להם את האופציה לבוא לדבר איתכם קצת. אבל לא, בואו נרד לדרום. נתרחק. ואם כבר עשיתם את זה בדרום, מישהו מכם טרח – בבקשה תגידו לי שכן. אני לא קובעת, אני שואלת. בבקשה תגידו לי שכן, שמישהו אחד מכם טרח בדרך לאילת לעצור אצל המשפחה של דסטאו צ'קול, שהיה אמור להתגייס אתמול ונרצח על ידי בני נוער. כי רבים, באמת ובצדק, הלכו למשפחה בפתח תקווה. זה קרוב, זה במרכז. אבל מי עצר בבאר שבע לבוא ולנחם את המשפחה? אז לפחות הייתם עוצרים כשהייתם בדרך לאילת. הלוואי שאני טועה ושמישהו כן עצר.
ואז אנחנו רואים מה קורה שם באירוע הניתוק הזה, ושומעים את השרה עידית סילמן, שקוראת לעצמה מצילת המדינה. עידית סילמן הצילה את המדינה מהכנסת חמץ לבתי החולים. באמת, אני גרה בבאר שבע כל חיי. גם לפני החקיקה של הכנסת חמץ לא היה חמץ בבית חולים. היה איזשהו כבוד הדדי. מתי תבינו שאי-אפשר לכפות דברים בכוח? זה לא עזר. אבל מצילת המדינה, אין לה בעיה שהיא חלק מממשלה שבה נטבחו 1,200 איש. היא הצילה את המדינה, עזבה ממשלה כדי להיכנס לממשלה. ממשלת הטבח.
לא מספיק שבע חזיתות. עידית הלכה וחשבה וייצרה איזשהם שלטים לתלות על הדלת, שבהם היא אומרת: אל תפריעו לנו, שמאלנים, לנצח במלחמה. אז יש שבע חזיתות, אבל עידית פתחה חזית נוספת נגד חצי מדינה בערך. השמאלנים הם האויב של עידית, שרה במדינת ישראל. הם אלה שגם מפריעים לה ולממשלה שלה לנצח בכל החזיתות. הינה, הם מצאו את הסיבה. לא ניהול כושל, לא אפס יכולת קבלת החלטות. אני בכלל לא מדברת על העשייה במשרד שלה שהיא מתחת לכל ביקורת, ושבכל השישי-שבת האלה אני ויוראי היינו צריכים לטפל באירוע שבכלל היא אמורה לטפל בו ולא אנחנו. השלט הנוסף היה: שמאלנים, אל תפריעו לנו לנקות את מערכת המשפט. אבל לא מפריע לה. אין לה צורך לנקות את המפלגה שלה מעבריינים. יש שם רק 14 אנשים תחת כתבי אישום, חקירות, מיליון ואחד דברים. זה לא מפריע לה. כל הדברים האחרים מפריעים לה.
ואחרי שסיימנו עם אירועי הליכודיאדה – אגב, אלי דלל, אני חושבת שאתה היית היחיד, ואני מקווה שאני לא עושה לך נזק בזה – שאמר במפורש: זה לא הזמן לחגוג, זה לא הזמן לעשות את האירוע הזה. זה מנותק. אני סופר מעריכה את זה, ואני רוצה לקוות שיש גם מצביעי ליכוד שיש להם זכות הצבעה בפריימריז, שידעו גם להעריך את הדברים החשובים שאמרת.
ואז הגיע מוצאי שבת, ואנחנו עדים לחגיגות יום ההולדת של השר לביטחון לאומי עם עוגת חבל התלייה. עכשיו, באמת, לא נעים לי להגיד, אם אני הייתי מביאה לבעלי עוגה עם חבל תלייה, הוא היה מרגיש מאוים. כאילו, מי מביאה לבעל שלה עוגה עם חבל תלייה? זה נראה לי כאילו מטורף. עכשיו, עזבו שזה אירוע שהיו בו אנשים בעלי תפקידים במשטרה שלא אמורים להיות. זה מעולם לא קרה. מעולם לא היה הערבוב המטורלל הזה שבו יושבים בכירי המשטרה עם נחקרי המשטרה, עם עבריינים מורשעים, באותו אירוע. מה זה מסמן לשאר הבכירים במשטרה? לא תבואו – לא תקודמו. ראינו מה עשו לקצינה מצטיינת, שהוא לא רצה לתת לה. אגב, השר הזה עדיין מסתובב ומשקר לכולם שהחוק שלו של תליית מחבלים קשור לנוח'בות של 7 באוקטובר. הינה, אני חוזרת: שקר מוחלט. זה לא כולל את הנוח'בות.
תודה, אדוני היושב-ראש. היום בבוקר נערך דיון בוועדת הנגב והגליל בנושא דוח מבקר המדינה על המשילות בנגב. כמובן שזה לא הדיון הראשון, כמובן שאנחנו דנים בזה עשרות פעמים, כמובן שכלום לא משתנה. היה נציג אחד שהגיע מהקואליציה, צבי סוכות, ולמעט צבי לא היה אף אחד. לרוב גם זה לא קורה, ולא מגיעים נציגים מהקואליציה. אבל כשהגיע תורו לדבר – ואנחנו שומעים את הנתונים של המשטרה, ואנחנו שומעים את הנתונים של שאר המשרדים, וכמובן שלא הגיע מי שממונה על זה מטעם משרד ראש הממשלה, שלא טרח להגיע למרות שהוא הוזמן. אבל אז היה התור של צבי סוכות לדבר, וצבי, כמובן, כל מה שיש לו לומר זה להאשים את האוכלוסייה הבדואית בנגב. זה מה שיש לו להגיד. במיוחד כשהוא קורא לכולם: הם גנבים, הם גונבים כל מה שזז – באלו המילים הוא השתמש – הם לא משתפים פעולה, הם מסתירים, הם זה, הם זה. אלה הדברים שהיו לו להגיד.
עכשיו, עזבו את ההכללה המטורפת. האם יש כאלה שהם גנבים ולא משתפים ולא זה? כן. האם יש שם ארגוני פשיעה? כן. האם מי שסובל מזה זה בעיקר האוכלוסייה הבדואית המקומית? בוודאי. אבל גם אנחנו. אבל איזה פתרון הצעת? האם חשבת על איזשהו פתרון? האם היו לך שאלות הכוונה? לא. כל מה שהיה לו להגיד זה: אנחנו נחנך אתכם – אלו המילים שבהן צבי סוכות השתמש. הוא רוצה לחנך אותם. מבחינתו, זה הפתרון.
צבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, להזכירכם, כנראה אפילו לא מודע לזה שבעוד ימים ספורים 17,000 תלמידי המועצה של נווה במדבר לא ילמדו. למה? כי משרד החינוך לא העביר להם את הכסף שהוא הבטיח להם, אז אין להם כסף לסולר, כי סולר מחזיק את בתי הספר האלה. עכשיו, מה קורה כש-17,000 תלמידים יוצאים? מה קורה? לאן הם הולכים? לרחובות. מה קורה כשהם ברחובות? זה יגביר את הביטחון האישי שלנו, זה יוריד את הביטחון האישי שלנו? אז לפני שצבי סוכות רוצה לחנך מישהו, קודם כול שיחנך את עצמו ויעשה את התפקיד שלו כיו"ר ועדת החינוך – שיפתור את הסוגיה הזאת, שיפתור את הדבר הזה, כי פה מתחילה הבעיה, בהיעדר מערכת חינוך, בהיעדר כספים מתאימים, כדי שיהיה חינוך ראוי. חינוך, תשתיות, תעסוקה – זה המפתח. כמובן שביטחון, כמובן שמשטרה, אבל אי-אפשר להטיל הכול על המשטרה. זה לא. אני הראשונה שאודה בזה.
זה דבר ראשון. דבר שני, כותרת מעכשיו, אני חייבת להקריא לכם – יש לי זמן? יש לי זמן – חייבת להקריא לכם את הכותרת: מקיף זילברמן בבאר שבע – מורה עוכב אחרי שהפריד בקטטה, הושיבו אותו בתא מעצר כמו אחרון הפושעים. כמובן שמי שהתלונן זה ההורים. ההורים התלוננו עליו. זה ההורים של אחד התלמידים שהלכו שם מכות.
לפני כמה ימים, בזמן שהייתי בבאר שבע בשבעה של הצעיר שנרצח על ידי צעירים, ישבתי עם שתי מורות. שתיהן לא מעוניינות – שתי מורות שאמרו: אנחנו לא נמשיך ללמד, לא בגלל התלמידים, בגלל ההורים. כי ההורים על כל פיפס רוצים להגן ישר על הילדים. איך המורים יכולים ללמד? אני מנסה להבין. די כבר, הילדים שלכם לא עשויים מסוכר, לא כל היום צריך לעטוף אותם בצמר גפן, תפסיקו לקרוא להם "נסיכים" ו"נסיכות" כי הם גדלים וחושבים שמגיעות להם גם זכויות של נסיכים ונסיכות. בסופו של דבר ברור שלמערכת החינוך יש חלק גדול בחינוך של הילדים שלנו, אבל חינוך מתחיל גם בבית, בדוגמה אישית, בלנהוג בסבלנות מול מוכרים, בכבישים ובכל מקום. ותנו למורים ללמד, תפסיקו להכניס את הילדים לאיזה קפסולות שעשויות מצמר גפן. ילדים יודעים לשרוד את זה. קצת משמעת לא תזיק לאף אחד. תודה.
1,123 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.