קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכשחשבתי על מה אדבר היום אני פשוט לא הצלחתי להחליט. היה לי מאוד קשה, כי קורים פה כל כך הרבה דברים הזויים שבאיזשהו אופן בלתי נתפס נרמלו אותם במדינה הזאת. באמת, היה לי קשה להתחיל.
אני לא יודעת כמה אזרחי ישראל, מרוב ההצפה שעוברת פה, עוקבים, אבל גם הכבישים שלנו, כולל אתמול, הם כמובן שדה קרב מטורף. הרוגים בתאונות דרכים בלי סוף. כמובן, השרה מירי רגב עסוקה בדברים אחרים, יש לה טקסים לארגן לכבוד המנהיג העליון, ויש ליכודיאדה באילת שצריך ללכת לטפל בפריימריז, אבל תאונות דרכים – נשים את זה בצד, זה לא באמת באמת חשוב.
הרחובות בישראל הפכו להיות המערב הפרוע. מדינה ללא משילות. באמת, אין לי דרך להגדיר את זה יותר טוב מזה. רציחות ברחובות, בני נוער, שלא לדבר על החברה הערבית. באמת, ביטחון אישי בתחתית של התחתית, מינוס ביטחון אישי. זוכרים את בן גביר בממשלת השינוי רץ כל פעם שקרה איזה משהו כשהיו פיגועים, כשקרו דברים? הוא רץ להגיד שהוא הפתרון והוא יביא את המשילות. אבל תסתכלו רגע רק על המספרים, על עובדות בשטח, מה קרה לנו מאז שהאיש הזה שר לביטחון פנים – כמה מאזרחי ישראל נרצחים ונהרגים.
בואו נדבר לרגע על עוגת חבל התלייה ההזויה. אתם יודעים, כתחביב, יש לי איזה קטע כזה, אני מכינה עוגות מושקעות כאלה, בצק סוכר, קצפות, יודעת לעשות עוגות של הביוקר. אני לימי הולדת תמיד הייתי מכינה לילדים אלזה, דמויות מצוירות, דברים תמימים ויפים ונחמדים שמאחלים ליום הולדת. איזה ראש חולני יכול לחשוב על עוגה עם ציור של חבל תלייה? מה זה הקידוש הזה של המוות החולני, המטורף הזה? אני כל הזמן חושבת שעונש המוות הזה, כשמדברים רגע על הסוהרים שלנו ומי יצטרך לבצע את זה – תחשבו על התמונה הזאת בראש, מה האנשים האלה יצטרכו לעשות. אבל אתם יודעים מה עוד יותר הרגיז אותי? כמי שמתראיינת הרבה מאוד בתקשורת הבין-לאומית – ראיתי שפירס מורגן השתמש בתמונה הזאת של חבל התלייה על העוגה וכתב על זה. אני הראשונה שאוהבת להיכנס בפירס מורגן כשהוא אומר דברים רעים על המדינה, אבל מה יש לי לענות לו? השרים במדינה הזאת לא מבינים שיש השלכות למעשים שלהם מחוץ לזירה בישראל, ושוואללה, הדבר הזה רץ בעולם ועושה לנו עוד יותר distraction ממה שכבר יש ליחסי החוץ שלנו ולדעת הקהל העולמית על ישראל.
ואז נזכרתי רגע שבמסגרת הליכודיאדה השרה סילמן, שהיא הסטייק האולטימטיבי המתהפך שעושה מה שטוב, האופורטוניסטית הכי גדולה במדינת ישראל, החצופה הזאת, הכינה את השלטים האלה על הדלת; ההסתה הפרועה המטורפת הזאת שהיא עשתה באילת. ואני אומרת לעצמי: אלוהים, מתה הבושה. איך היא לא מתביישת, איך היא לא מתחבאת מאחורי איזה קיר עם הפליק-פלאקים הפוליטיים שהיא עשתה? גם פה רצית להיות הילדה הכי טובה עד הסוף. באמת, בושה וחרפה. איזה הישג השרה הזאת הביאה? אשכרה טסה לכנס בניו יורק בחג ולא השתתפה בכנס בגלל החג, כאילו הציבור בישראל מטומטם, לא מבין כלום.
ואז אני מגיעה לגולת הכותרת, תחום ההתמחות האישית שלי, כמובן, הניסיון להשתלטות על התקשורת. קרעי אוהב למכור לנו: פתיחת השוק, כל מיני שקרים בזויים. אתמול בישיבת הממשלה אישרו מינוי של יושבת-ראש מועצת הכבלים והלוויין. שימו לב מה קורה. החקיקה מתעכבת בוועדה, יש הרבה-הרבה בעיות עם החוק הזה. אז מה עושה קרעי? הוא מבצר את השליטה בתקשורת בשנת בחירות, בדרך מקבילה, דרך מינויים פוליטיים. קודם זה היה יושבת-ראש המועצה של הרשות השנייה ד"ר יפעת בן חי שגב, ועכשיו יוליה שמאלוב, חברת כנסת לשעבר שרצתה להתמודד בליכוד, ועכשיו היא מונתה. הוא גם עשה משחק הכיסאות כי הוא החליף ביניהם. פעם היא הייתה במועצה הזאת ופעם היא הייתה במועצה אחרת, ואז הם יספרו לנו שהם רוצים תקשורת חופשית ודמוקרטיה.
שומעים? אנחנו רואים לכם ורואים אתכם ומבינים בדיוק-בדיוק מה אתם עושים. אבל ואללה, זה לא יעבוד לכם, אנחנו נדאג שתהיה פה תקשורת חופשית, דמוקרטיה נורמלית. אנחנו נחליף ונתקן את הטרלול המטורף הזה והנרמול של כל הדברים הבזויים שהממשלה הזאת עושה. תודה רבה.
האמת, נאור, אני מוכנה להוריד דקה ולתת לך, זה יותר חשוב. תודה, אדוני היושב בראש. חברים, אתם לא תאמינו מה קרה עכשיו. ממש ממש ממש במקרה, ממש במקרה, אני לא יודעת איך זה קרה, יצא שבהגרלה שערכו במשרד התקשורת ומשרד ירושלים לגבי השתתפות עיתונאים בהילולה במירון, ממש יצא במקרה, כיד הגורל, שערוץ 12 נשאר בחוץ. זה לא להאמין.
אבל תנחשו מי נכנסים לסקר את האירוע הזה. אני אגיד לכם את שמותיהם של כלי התקשורת, שחלקם, באמת, כבודם במקומו מונח, אבל אני לא הכרתי אותם, שנכנסו לתוך המקום: מגזין רגע, חדשות בית"ר, וגם המחדש. אבל חדשות 12 נשארו בחוץ. וזה ממש ממש במקרה קרה עם השר קרעי, כי הרי השר קרעי, הוא לא פתח במלחמה נגד ערוץ 12 ומנסה להתנקם בהם בכל דרך. יכול מאוד להיות שזה קשור, אולי, במקרה, למה שאמר אתמול השופט שטיין בבג"ץ, שהמינוי וההתכנסות של מועצת הרשות השנייה ברשות ד"ר יפעת בן חי שגב הם שלא כדין, והמועצה לא יכולה להתכנס ולא יכולה לקבל החלטות? יכול להיות שזה קצת עצבן אותו, והוא חיפש איזו דרך כאילו להתנקם? כי הרי בסוף הגבילו את הכניסה להילולה במירון, אבל 20,000 איש נכנסים לתוך האירוע הזה. אבל כלי תקשורת של מדינת ישראל, כלי התקשורת הכי גדול במדינה, נשאר בחוץ.
ומה אומר הדובר של משרד ירושלים, שאחראי להילולה? שהוא לא ידע בכלל. הוא שמע על ההגרלה רק בבוקר, הוא בכלל לא ידע. זה נאמר לו רק אחרי שההגרלה נערכה. ואני שואלת, מי פיקח על ההגרלה? באיזו סמכות משפטית ההגרלה הזאת נעשתה? מי היה שם כשההגרלה בוצעה? ואיך ממש במקרה במקרה ערוץ 12 נבחרו כאלה שנשארים בחוץ?
אבל זה רק חלק מהטירוף, מהאמוק שנכנס אליו השר קרעי, שכל מה שמעניין אותו הוא להתנקם בתקשורת החופשית בישראל, לבצר אנשים פוליטיים בעמדות הכוח, להחליש את ערוצי התקשורת החופשית ולחזק את ערוצי התעמולה שמחזקים את הממשלה ומדברים בשבחה. גם היום היה דיון בבג"ץ בנושא עתירה אחרת, שקשורה בחוק השידורים. נדווח לכם גם על זה.
אני רק רוצה להגיד, שבאמת, בזמן שהמזרח התיכון שלנו בוער, ממש בוער, הממשלה הזאת אוהבת לשחק במשחק הכיסאות. תיארתי את זה קודם על יושבת-ראש מועצת הרשות השנייה ויושבת-ראש מועצת הכבלים והלוויין, עם עמדות פוליטיות ברורות – רגולטורים במדינת ישראל שהם עושה דבריו של ראש הממשלה והשר קרעי. וכל מה שמעניין את הממשלה הזו ואת השר קרעי הוא מי יחזיק בשלט ומי יזכה לעוד דקת שידור של תעמולה בשנת בחירות.
אז רק רציתי להגיד: אנחנו נמשיך להילחם בזה גם בוועדת התקשורת, שמתכנסת בפגרה, היא התכנסה כבר לארבעה ימי דיונים מלאים. השבוע היא תתכנס עוד פעם, בשבוע הבא עוד פעם. בסך הכול שישה ימי דיונים מלאים בפגרה, כשאין שום דחיפות, שום בהילות, בדבר הזה. אבל חשוב מאוד להביא את כולנו, גם תחת טילים איראניים זה היה. ברור לנו שאתם נלחמים על חוק התקשורת כדי להשתלט על הנרטיב. אבל אנחנו רואים אתכם, והמציאות חזקה מהכול, ואנחנו נמשיך להילחם על דמוקרטיה חופשית.
ואני רוצה להגיד משהו. כשנחליף את הממשלה הזאת ונקים ממשלה חדשה, נשים על הכיסאות אנשים מקצועיים, ראויים – לא דמויות פוליטיות, לא מקורבים, לא ג'ובים; אנשים שזה המקצוע שלהם, שבאים לעשות פיקוח על שוק התקשורת כמו שאמור להיות במדינה דמוקרטית נורמלית ושפויה.
1,116 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.