חבר הכנסת טיבי, עד לְשַׁד עצמותיו, לא עד לשֶׁד עצמותיו.
אני מקשיב כשיש טעויות ברקע. אני שומע את הטעות כרעש רקע.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאיפה הגענו? אנחנו רק בדף השני.
אז דיברנו על הדרישות של התורה ממערכת המשפט, מהשופטים, מההנהגה של עם ישראל. וכשבוחנים את דרישות התורה ממערכת המשפט, אפשר להבין איך הגענו לדיוטה התחתונה אצלנו במדינת ישראל.
הכול מתחיל ונגמר במינוי השופטים. למה? כי כאשר ממנים את מי שאינו תובע מעצמו אמת, ניקיון כפיים, יראת שמיים, התוצאה ידועה. מי ש"זורע עַוְלָה יִקְצׇר אָוֶן".
למערכת הזו, על שלוחותיה בבג"ץ, בייעוץ המשפטי לממשלה, בקפלן, באופוזיציה כאן אצל חלק מהם, יש שני מנהיגים מחוללי ברק ורעם, מחוללי אנרכיה: אהרן ברק, שהתחיל עם המהפכה הזו, שניסה כאן ועדיין מנסה להוביל את הקו של תפיסת שלטון בכוח, בלקיחת סמכויות מנבחרי העם, ואותו ברק, שתכף נדבר גם עליו.
המשותף להם הוא בוז למסורת ישראל. אחד מתגאה שמעולם לא למד תלמוד, אבל הוא מתיימר להכריע בענייני המדינה היהודית. הוא אומר: תלמוד לא למדתי, אבל הוא רוצה לקבוע איך ייראה הצביון הציבורי של המדינה היהודית שלנו. והשני, כפי שנחשף השבוע בחרפה, תכנן לרסק את הרבנות האורתודוקסית, לייבא לכאן מיליון גויים שאפשר לשלוט באיכות שלהם ולהטות את המאזן הדמוגרפי. ממש תורת גזע חדשה שגדולי האנטישמים בכל הדורות לא חשבו לבולל בצורה כזו את היהדות ואת היהודים במדינת היהודים, ולהביע חרטה על זה שעלו לכאן יהודים בצבע הלא-נכון, לטעמו. בושה וחרפה.
אם ראש הממשלה נתניהו היה אומר דבר כזה, אפילו ברמז, זה היה פותח מהדורות בכל ערוצי התקשורת, על החוצפה, על הבושה, קריאה להתפטר. זו דעתך על עם ישראל? אבל כשהאדם הבזוי הזה אומר את הדברים האלה, הוא מקבל רק ליטופים, ומקווים שהדבר הזה יישכח בעוד יום-יומיים ויוכלו להביא אותו לראיונות תבהלה כרגיל.
אבל תודה לאל, כמו שנאמר, "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". עם ישראל, מאמינים בני מאמינים, מקיא מתוכו את אנשי השחץ האלה. הציבור שהולך אחריהם הולך ומצטמצם. למה? כמו שאמרנו, בלי שורשים, בלי חיבור למסורת, הענפים קמלים.
והניתוק הזה מתגלה במלוא עוצמתו, כאשר אותם מעטים מגינים בכל כוחם על זקן ממרה שהשחית את מערכת הצדק והפך אותה לפלסטלינה, כחומר ביד היוצר, ובאותה נשימה מבזים את התורה, את לומדיה ואת גדולי ישראל.
התורה – הם עוד לא הבינו, עוד לא השכילו להבין את זה, ויש חלקים גם באופוזיציה שמבינים את זה. הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שיחה נאה, גם כאלו שרק אמרו את זה בהערת שוליים. רוב העם הזה, רוב מניין ורוב בניין של העם הזה, מכיר בזה שהתורה היא סלע קיומנו, ומוריה הם המגדלור שהאיר לעמנו בכל הדורות, גם בימי שלום וגם בעתות מלחמה.
כשבא יתרו אל המדבר, שקראנו בפרשה, כתוב: "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים". איפה היה משה? אבל הוא חותן משה. כתוב: "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה". איפה היה משה? משה עמד ושימש לפניהם, הוא הגיש להם אוכל.
למה? רש"י מפרש שם שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים בה, כאילו נהנה מזיו השכינה. כזה ראה וקדש, כבוד לגדולי הדור. כבוד לתלמידי החכמים. כבוד למורשת. כזה ראה וקדש. ומי שלא, שיתבייש בעצמו.
אנחנו, אגב, למנהג תוניס, ג'רבה ואולי גם טריפולי, עושים סעודת יתרו ביום חמישי בערב; בערב פרשת יתרו, סעודת יתרו, שיש לה כמה סיבות. אחת הסיבות שקשורה לפרשה – עושים זכר לסעודה הזאת שעשו לפני האלוקים, שכיבדו בה תלמידי חכמים; שיתרו בא, ומלהיות כומר לעבודה זרה, בא ונדבק בשכינה, בא והתקרב לתורה, התקרב לעם ישראל. הדבר הזה – מעלים אותו על נס, ומקיימים סעודה לזכר הסעודה הזאת.
יש גם סיבות אחרות, יותר מקובלות, על מגפה שהייתה בתוניס שהפסיקה בשבוע הזה; מגפה בילדים קטנים, ולכן גם אוכלים כל מיני מאכלים קטנים ודברים כאלה. אבל בעיניי, החיבור הזה בין סעודת יתרו לסעודה שעשו לכבוד יתרו, שהגיע להידבק בשכינה, זו סיבה מאוד מעוררת השראה.
ולכן אנחנו צריכים לזכור, לא ביציאת מצרים נעשינו לעם סגולה, כמו שאמרתי קודם, אלא בעומדנו לקבל את התורה. אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. היא ייחודנו והיא סוד נצחיותנו: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ופה אני רוצה להעיר הערת אגב, שהיא חשובה. בשולי הדברים, אבל לא בשולי חשיבותם: גוי קדוש ולא החרפה. לא יודע אם שמעת על זה, אדוני היושב-ראש, החרפה הזו שגרמה היועמ"שית המודחת, שהכריחה את צה"ל לעצור גם אברכים, גם כאלו שבאמת תורתם אומנותם, ולא להבדיל ביניהם לבין כאלו שלא לומדים, בניגוד לרצון העם, בניגוד למדיניות הממשלה.
והיא גרמה לאברך מאופקים – שמו אותו במעצר במוצאי שבת, וביום ראשון לא נתנו לו להניח תפילין. אברך שכל ימיו, מיום שעמד על דעתו, לא פספס יום אחד של הנחת תפילין; רק תחת ניסיון הדיקטטורה הזה לשלוט בעם בניגוד לרצון הממשלה והציבור, היא גרמה לאותו אברך להיות יום שלם – עם כל התחנונים שלו, לא נתנו לו בסוף להניח תפילין.
צה"ל התנצל על המקרה הזה, אבל המקרה הזה צריך לעשות חשבון נפש לאותם אלו שמקשיבים לאותם יועצים משפטיים שלא מחפשים לעשות כאן סדר. אנחנו מנסים עכשיו, ברגעים אלו, להביא חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס שבאמת יגייס כאן אלפים ורבבות מבין אלו מהציבור החרדי שאין תורתם אומנותם, משנים את התפיסה.
עד היום היה: חרדי לא מתגייס. עכשיו משנים את התפיסה. רק מי שתורתו אומנותו. אפילו האדמו"ר שלהם אהרן ברק אמר שזה דבר מקובל. מי שיושב ושומר על הגחלת, יושב ולומד יומם ולילה, צריך לתת לו ללמוד. ואני לא צריך אותו בשביל ראיה, אני רק אומר למי שצריך אותו. אבל היועמ"שית המודחת וחבר מרעיה נותנים הנחיות; רוצים כל יום לשמוע כמה עצרתם, ותעצרו גם מתוך הישיבות, גם מתוך אלו שלומדים. ממש דברים שאם היו קורים במדינה אחרת באירופה, היינו אומרים: איזה אנטישמים. עוצרים לומדי תורה, תלמידי חכמים, מתוך בית המדרש לבית הכלא, ולא נותנים להם לקיים את מצוות דתם – זו חרפה שאין כדוגמתה.
ואני מקווה שאת היגון והאנחה האלו אנחנו נעביר מהעולם. "והסר ממנו יגון ואנחה", אנחנו אומרים בתפילה רק על השופטים. אין שום תפילה אחרת שאנחנו אומרים עליה "יגון ואנחה"; לא על המינים והמלשינים, ולא על בריאות ולא על שום דבר. אנחנו לא אומרים והסר יגון ואנחה – רק על השופטים. "השיבה שופטינו כבראשונה - - - והסר ממנו יגון ואנחה", כי כשיש דיינים שלא במשפט מעמידים ארץ, אלא בחוסר יושר, בבושה, בניסיונות לדאוג לעצמם, בניגודי עניינים, בכל הדברים האלה, זה דבר שהארץ – קשה לה להכיל.
העם הולך לקלפי, בוחר את נבחריו, ובאה אותה חבורה ואומרת: אנחנו מעל החוק, אנחנו מצפצפים על החוק. בג"ץ – במקום לשפוט את העם, מנסה להחליף את העם. ממש לפרוע – הוא פורע חוק. למי שאומר: אני מבטל חוק יסוד, אין לי מילה אחרת חוץ מ"פורע חוק", כי אני לא שמעתי שהמדינה הזו קיבלה החלטות, לא במגילת העצמאות, ולא בהחלטות תיאורטיות, וגם לא בחוקיה, ולא בחוקי-היסוד, לתת למישהו סמכויות לצפצף על החוק, גם לא לבית המשפט.
ולכן התהליכים האלו מנסים לקחת אותנו – זה בדיוק ההפך מהפרשה. במקום להעמיד שופטים "אנשי חיל, יראי אלוקים - - - ושפטו את העם בכל עת", לשפוט את העם משפט צדק על פי הדין – במקום שעל בית המשפט יהיה מורא הדין, על הדין נהיה מורא בית המשפט. כל חוק שמנסים כאן בכנסת לחוקק, מה אומרים בייעוץ המשפטי? יעבור בג"ץ או לא יעבור בג"ץ, כן בג"ץ לא בג"ץ. ממתי הדין מפחד מבג"ץ? איפה זה נאמר? באיזה חוק במדינת ישראל, באיזו החלטת ממשלה, מתי בדיוק קבעו כאן שהדין, שהחוק, צריך לפחד ממה שיאמר בג"ץ? לא מכיר דבר כזה. אני לא מכיר בזה. אין לבג"ץ סמכות לבטל חוקים, ולא חוקי-יסוד כמובן. זו ממש אנרכיה. לא מספיק להם.
בכל יום, חס ושלום, קללתו, הקללה של בג"ץ מרובה מהיום הקודם. לא מספיק הכוח הבלתי-מוגבל הזה שהם נטלו לעצמם כשופטים וכמחוקקי-על, הם גם רוצים להחליף את ראש הממשלה, לקבוע מי יהיו השרים בממשלה ומה יהיו הסמכויות שלהם: האם השר יכול למנות, יכול להתלבט אם למנות ולקבל החלטה בהתאם לסמכותו, או שהסמכות הזאת נשללת ממנו; האם ראש הממשלה יכול לקבוע מי יהיו השרים שלו או שהשופטים, הרכב של תשעה שופטים, הם יחליטו אם השר לביטחון לאומי יהיה השר בן גביר – שעושה עבודה מצוינת – או שלא מתחשק להם, למרות שאין כתב אישום ולמרות שאין חקירה, ולמרות שאין שום דבר. הוא לא מוצא חן בעיניהם, הוא לא בא להם טוב.
מי אנחנו בכלל? הם אומרים לעצמם, אותם שופטים: מי אתם? אספסוף. יש כל מיני ציטוטים שנאמרו על הציבור שבחר בממשלה הזאת: אספסוף, איך אמרו שם, מלחכי קש וגבבה, וכל מיני דברים כאלה, שככה הם מתייחסים, בבית המשפט, לעם הזה, לעם היושב בציון. אבל העם הזה הוא עם חכם ונבון, ולא ייתן לחבורה שלא קיבלה ממנו ולא מהחוק את הסמכויות לעשות מה שבא לה. הדבר הזה יסתיים.
וכמו שאמר – אני שוב פעם אצטט את אהרן ברק, הוא אמר: אחרי הבחירות האלו, אם הממשלה הזאת תנצח שוב פעם – הוא אמר "אם", אני אומר: היא בעזרת השם תנצח, ובגדול – כבר אבדה תקוותנו. אבדה תקוותם של מחוללי האנרכיה. כבר לא נוכל יותר לבטל חוקים, כבר לא נוכל יותר לעשות מה שאנחנו רוצים, כי עכשיו זה ברור לכולם: מי שהולך בבחירות הקרובות, בשנה הקרובה, ומצביע לאחת ממפלגות הקואליציה, לאחת ממפלגות הגוש האמוני, הגוש הזה שרוצה לשמור כאן על מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא יודע שהממשלה שתקום תמנה יועצים משפטיים במשרות אמון, יועצים משפטיים – איך הם קראו לזה? ראיתי איזו כתבה השבוע – מאפשרים, פקידים מאפשרים. זו הפכה להיות קללה. שמו את שר המשפטים יריב לוין ואותי כשני שרים שמצאו פקידים בכירים שמאפשרים להם לעבוד. אוי ואבוי, יש כאן פקידים שמאפשרים לממשלה לבצע את עבודתה. העם הזה כבר לא ייתן. בבחירות הקרובות, צודק אהרן ברק, אבדה תקוותכם. אין יותר דיקטטורה, אין יותר לחולל אנרכיה, אין יותר פריעת חוק. את כל זה אנחנו נגיד לכם בכל נדרי: מותרים לכם, מותרים לכם, שרויים לכם, מסירים את כל מה שקבעתם כאן כהלכות פסוקות בביטולי חוקים, בביטולי חוקי-יסוד. בית המשפט במדינת ישראל - - -
כל טוב.
אני אתן לו.
בית המשפט במדינת ישראל צריך לפעול על פי החוק. החוק הוא שנתן לבית המשפט את סמכויותיו, ורק הסמכויות האלו, אלו שניתנו לו. גם הרכב של 90 שופטים, אדוני היושב-ראש, לא יוכל למנות כאן שר בממשלה או להדיח כאן שר בממשלה, כי זו סמכות שלא נתונה לבית המשפט, זו סמכות שנתונה לראש הממשלה על פי מה שהוא קיבל מהעם.
אופיר, יש לנו עוד הרבה?
אבל עוד לא התחלתי, יש לי עוד הרבה חומר. אם כבר – דיברנו על השופטים, אני רוצה לדבר באופן כללי. הרבה שואלים אותנו – אדוני היושב-ראש, תהיה איתי. אין פה אף אחד, אז לפחות אתה.
גם הוא יוצא.
הרבה שואלים אותי, אדוני היושב-ראש, מה זה הדיפ-סטייט שאנחנו נאבקים בו? מה זה הדיפ-סטייט? למה אנחנו נאבקים בדיפ-סטייט? אז תדמיינו לעצמכם – מכיוון שאין לי פה לוח וטוש, אולי אני אעשה את זה בהמשך גם בסרטון כזה שמסביר. תדמיינו – זו מדינה דמוקרטית, יש לנו שלטון נבחר, הוא נמצא למעלה. הדוכן שלך, אדוני היושב-ראש, מסמל כאן את השלטון הנבחר, את עליונות הריבון, העם הוא הריבון, ויש את המערכת הפקידותית שנמצאת מתחתיו. תראו, השולחנות של הפקידים נמצאים מתחת לריבון. מה עשו במדינת ישראל? במדינת ישראל התהפכו היוצרות. תאר לך, אדוני, שאותך היו שמים בשולחן נמוך, ואת הפקידות היו שמים בשולחנות מוגבהים מעליך. הרי זה היה סמל. זה מה שקורה בפועל. המערכת הפקידותית הזאת עלתה מעל השלטון הנבחר ומנסה לשלוט בכוח הזרוע. היא הפכה להיות הריבון. יועמ"שים במשרדים, שעושים מה שהם רוצים – שתבינו, אני כל פעם חוזר על זה, וזה חשוב לדעת: הייעוץ המשפטי לממשלה לא מאפשר ליועצים המשפטיים במשרד התקשורת – ולא רק אצלי, אבל אצלי זה אפילו בכתב – לא מאפשר להם לשבת עם גורמי המקצוע במשרד בדיונים על חוק השידורים. לא מוצא חן בעיניהם חוק השידורים, אז הם מסכלים אותו בדרכים פקידותיות. הם הופכים את עצמם לשליטי-על. וכמו שאמרתי, בבחירות הקרובות, בעזרת השם, אנחנו נחזיר את הגולם הזה שקם על יוצרו, את אותה מערכת פקידותית, נחזיר אותה למקומה הטבעי מתחת לשלטון הנבחר.
ובבחירות הקרובות מי שיצביע לנו יקבל יועמ"שים במשרות אמון, יקבל בית משפט ששופט לפי החוקים, יקבל את בהרב-מיארה בבית, כמו שהיא צריכה להיות על פי חוק, כי היא הודחה כחוק; ולא יקבל לא אכיפה בררנית, ולא רדיפה פוליטית. כל התחלואים האלה של המערכת, שלא עומדת בקריטריונים שיתרו קבע – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע – כל הדברים האלה לא יהיו בבית ספרנו יותר.
בעצם, למעשה, בבחירות הקרובות העם יידרש להכריע בשאלה אחת פשוטה, אדוני. אתה יודע מה השאלה שהעם יידרש להכריע בה? שאלה פשוטה מאוד: למי נתונה במדינת ישראל המילה האחרונה, זאת השאלה. יש מערכות של איזונים ובלמים, ואנחנו מכבדים אותן, אבל מי נותן את המילה האחרונה – האם נבחרי הציבור? האם הציבור נותן את המילה האחרונה לנבחרים שלו, זאת אומרת, לעצמו, באמצעות נבחריו, או אליטה מנותקת שכופה את עצמה על העם בכוח הזרוע? אני חושב שהתשובה שנגלה בבחירות הקרובות תהיה תשובה חדה, תהיה תשובה בהירה.
אל ירך לבבכם מהסקרים שמראים כביכול היחלשות של הקואליציה. להפך, ההפך הוא הנכון. אנחנו נצא – איך אמרה אותה כתבת? אינשאללה שהערבים ינהרו לקלפיות. אז אנחנו נראה לה את זה בין העיניים, נצא כל הגוש האמוני לקלפיות, נביא כאן ממשלה יציבה, ממשלה שכמו שאמר אהרן ברק, שאם היא תיבחר שוב – והיא תיבחר שוב, לא ב-64, ב-68 מנדטים, בעזרת השם, לגוש הזה – ואז המצב הזה, המצב הנורמלי יחזור על כנו. תהיה כאן מערכת משפט ששופטת בצדק דלים, שלא מעוותת את הדין, שלא פועלת בניגודי עניינים, שלא אומרת על עצמה לנו יש דנ"א שיפוטי, אנחנו יכולים לשפוט איך שאנחנו רוצים, מה שבא לנו. כל הדבר הזה בבחירות הקרובות ישתנה, בעזרת השם.
אני רוצה, בזמן שעוד נותר, להתחיל לדבר על הפרשה שנקרא בשבת הבאה. אחרי שדיברנו על פרשת יתרו שקראנו בשבת, יש זמן לעבור לפרשה הבאה, חבר הכנסת פוגל. הפרשה הבאה היא, אגב, שבת שקלים. שבת שקלים, שבה מכריזים – אושר שקלים, כן?
בטח, אפשר.
סימנא מילתא היא. הגמרא אומרת: סימנא מילתא היא. זאת אומרת, גם לדבר סמלי יש משמעות. אז קיבלת ברכה. קיבלת, מה שנקרא, סימן יפה.
סימן טוב לשליחות שלך, המיוחדת, כאן בכנסת.
הכול יכול להיות. בבחירות הבאות.
כן. אז אנחנו רואים, פרשת שקלים היא הפרשה שבה מכריזים על ראש חודש אדר. חודש אדר הוא חודש שהוא טוב לעם ישראל. כתוב שמי שיש לו דין עם לא יהודי, ישתדל לכוון את הדין הזה בחודש אדר.
בבקשה.
למה? מעמד הר סיני היה.
שהלוואי שיתרו היה כאן ולוחש באוזניים של מערכת המשפט שלנו – חבר'ה, אתם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מ"אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע".
נכון. קטי, את - - -
לא, אני אסביר לך למה. אני אסביר לך מה הבעיה של האופוזיציה, הם גם מוכיחים את זה. בשבוע שעבר, בוועדת השרים ביום ראשון – את תראי את זה ביום רביעי, כנראה – וכל שבוע הם מביאים כאן הצעות חוק שהם למעשה מודים בתבוסה שלהן, שאין להם סיכוי לנצח. הם מביאים הצעות חוק להגביל כהונה של ראש ממשלה, להגביל סמכויות של שרים. היום הם משכו את הצעות האי-אמון, הם כבר מאמינים בממשלה שלנו.
הם כבר מבינים. הרי אם היה להם היה להם סיכוי, אם היינו באמת בתחרות עם אותו משקל, אז הם היו מנסים באמת להגיע למצב שיסדיר את כללי המשחק. מה יקרה כשהם יהיו בממשלה – אנחנו רוצים כללי משחק הוגנים, שתהיה כאן דמוקרטיה. אבל הם מבינים שהדמוקרטיה כבר לא עובדת להם. כבר אין להם סיכוי, התומכים שלהם הולכים ומתמעטים. אין להם. הם לא מציעים כאן ביטחון, לא כלכלה, לא חברה, לא כלום. אפילו בחוק הגיוס הם הביאו חוק השתמטות אמיתי שאנחנו מתקנים אותו.
ולכן הם מנסים לשמר את הכוח שלהם במערכת המשפט ובתקשורת. לכן הם נלחמים שהשליטה הבלתי-מעוררת במדינת ישראל תהיה דרך מערכת המשפט ודרך התקשורת, המונופול על התודעה – שהם גם נלחמים שלא נפתח את השוק לתחרות. ולכן אין פה מה לנסות לבוא להגיע לעמק השווה, אין להם עמק שווה. אנחנו פה, למעלה, העם תומך בנו בגדול, ואנחנו נראה את זה בבחירות. הם יודעים את זה, הם רואים סקרים אמיתיים, לא רק את מה שמנסים לשקר לנו, והם מבינים שהדרך שלהם להתוות מדיניות זה בדרכים לא דמוקרטיות. לכן אין פה בכלל משא ומתן על דמוקרטיה.
קטי, אני שעה דיברתי על זה.
קטי, על איזו הנהגה את מדברת? על נוכל שהם שמים אותו, נוכל ששיקר לבוחריו, רימה אותם על מלא. הוא האדמ"ור שלהם. על לפיד – שמה הוא הביא כאן? בחודשים שלו כראש ממשלה הייתה כאן האינפלציה הכי גבוהה – שמכר את הביטחון שלנו לחיזבאללה. זאת ההנהגה שלהם. על איזו הנהגה את מדברת? אין. זה כמו גוליבר בארץ הגמדים. ראש הממשלה נתניהו מול שחקנים שלא מסוגלים בכלל להציע משהו. אין להם הצעה אמיתית בשום דבר – לא בביטחון, לא בכלכלה, לא בצבא.
את יודעת מתי הפוטנציאל הזה יתממש? כשהם יבינו שהעם הוא הריבון. כל עוד יש להם שיטה לעקוף את כולנו וללכת לבג"ץ שיפסול את כל מה שאנחנו עושים פה, אין פוטנציאל. הם מבינים שלנצח הם לא יכולים, ולכן הם עוקפים אותנו בדרך עוקפת מדינה יהודית ודמוקרטית – דרך בג"ץ.
נכון, את זה הם כבר לא יצליחו לעשות כי יש כאן כבר ממשלה ערכית, נחושה. יש לנו ראש ממשלה שידע לעמוד בכל הלחצים, מבית ומחוץ, וגם בעניינים הפנימיים האלה הוא ידע לעמוד.
עדיין אנחנו חושבים שזו ארץ זבת חלב ודבש.
יש לנו כבוד גדול לארץ הזאת.
יישר כוח. אז בואו נראה מה קורה אחרי שעם ישראל נהיה לעם, אחרי מתן תורה, במה התורה מתמקדת: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבֹד ובשבִעִת יֵצא לחׇפשי חִנם". רגע אחרי מתן תורה, המצוות הראשונות שעם ישראל מקבל זה דווקא העניינים שבין אדם לחברו, ולא סתם עניינים שבין אדם לחברו, אלא עבד עברי, אדם שהוא לא טלית שכולה תכלת.
למרות שעיקר העיקרים זה המסורת, זה עבודת השם, זה האמונה, אבל הבסיס לכך זו חברה מתוקנת שאנשיה יודעים לחיות זה לצד זה בשלום ואחווה, והבסיס לזה הוא המוסר היהודי: הדאגה לחלשים, השמירה על זכויותיהם של אלו שאין להם כוח לדרוש אותן בעצמם. ואת זה, בעזרת השם, אנחנו מביאים בתקציב הזה שמסייע לחלשים. יש בו גם בשורות, למרות שנתיים של מלחמה – מרחיב את מדרגות המס, נותן הכנסות נוספות לציבור ומסייע כאן להוביל את מדינת ישראל גם כלכלית וגם ביטחונית, בכל התחומים, למול האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל. תודה רבה. אז לתמוך.
2,877 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.