אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, תלמידי המכינה הקדם-צבאית רעות שנמצאים כאן, ברוכים הבאים. שלום לכולם.
תראו, אנחנו נמצאים בכנסת ישראל, ומרבים לדבר על ערכים בבית הזה. יש אנשים משני הצדדים – חלק חשובים להם ערכים חברתיים, חלקם חשובים להם ערכים לאומיים, לכולם, ולחלקם חשובים מאוד גם כן הערכים הרוחניים. כל אחד נוקט את עמדתו ומנסה להילחם כדי להביא את הנושאים שחשובים לו למרכז סדר-היום. אני מבקש לדבר היום על ערך רוחני, שבעיניי ולתפיסת עולמי, הוא ערך חשוב מאין כדוגמתו – ואני מדבר דווקא אליכם, כמי שאולי נתפסים כצד השני – ערך לימוד תורה.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו זקוקים ורוצים להעמיד ולדייק את הערך היהודי אולי החשוב ביותר, הערך הגדול הזה, שתמיד היה במשך דורי-דורות בעם ישראל – שבט לוי מסר נפשו על הערך הרוחני וציווי לימוד התורה הקדושה. הגענו למצב שאני רוצה לדייק אותו, רבותיי. הגענו למצב שישנם בחורים שמחזיקים את הערך הזה בכל כוחם ונפשם. הם נמצאים בסיטואציה שבכל רגע – כשהם אינם מספיקים לתקף את הרב-קו באוטובוס או כשהם עוברים את מעבר החצייה בזמן שהתחלף מירוק לאדום, או שחלילה, הם נחשדו באיזושהי עבירה כזו או אחרת – הם מוצאים את עצמם, בשנייה וחצי, נתפסים, נחקרים, ואופס, קופצת לאותו שוטר הרובריקה שמציינת שהוא עריק, ואז הוא מוצא את עצמו מייד מאחורי סורג ובריח, כבול. וכל חטאו, כל חטאו שהוא מבקש לשמור על הערך, הערך שהבית הזה נלחם עליו, ערך לימוד תורה.
רבותיי, הגענו למצב, הרב מרגי, הגענו למצב שבחור ישיבה שעובר התעללות – לפעמים מילולית, לפעמים פיזית, או סוגים אחרים של עבירות – חושש ושוקל פעמיים האם לגשת למשטרה ולהגיש תלונה, כי הוא יודע שהשוטר, באותו רגע שהוא נכנס לתחנת המשטרה עלול לשים לב למצב שלו ולקחת אותו אחר כבוד למתקני כליאה כאלה ואחרים. זאת אומרת שהזכויות שלו, הזכויות הבסיסיות שלו, ואין על זה מחלוקת שכל בן אדם זכאי להן, לאותן זכויות – הוא מוצא את עצמו במצב נחות הרבה יותר מזה. חברה מתוקנת, רבותיי, נבחנת ביכולתה להגן על זכותו של כל אדם להתלונן בלי פחד, בלי הרתעה ובלי ענישה.
באותו הדבר מצא את עצמו הבחור אברהם דיין, אברך טרי, שנעצר לאחר שבא לעזור להוריו באופקים. הוא נעצר כנראה באיזושהי עבירת תנועה, או משהו מהסוג הזה.
לצערי הרב, אני ביקרתי מספר פעמים בבתי הכלא, ואני יכול להעיד שהתנאים הם מתחת לירודים. זאת אומרת, אם הצבא מצפה ואומר: אני מסוגל להכיל ולתת ולשמור, מי שייכנס חרדי יצא חרדי, והינה, בואו נשמור ונקבל אותם ונחבק אותם ונראה להם שאפשר, אז אפילו במתקני הכליאה – אפילו, אני אומר "אפילו", כי שם לכאורה הייתה אמורה להיות הדוגמה: הינה, אני יכול להכיל אותך ולקבל אותך – לא כשרות, ולא תפילין, שמענו, ודברים בסיסיים הרבה יותר בשבת. אז ריבונו של עולם, מה אתם רוצים? לאן אתם רוצים לקחת את הבחור הזה, שמבקש לשמור על ערך, ערך של לימוד תורה?
רבותיי, אני קורא לכל אנשי הבית הזה. אנחנו נלחמים פה על ערכים, לכל אחד חשובה נקודה מסוימת. בואו נתאחד ונבין שאנחנו כעם יהודי צריכים את אותם לומדי התורה וזקוקים להם. תודה רבה.
478 מילים של יונתן מישרקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.