אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, במוצאי שבת הלך תלמיד ישיבה נשוי, שלומד תורה יום ולילה, ברחוב באופקים, ועצר אותו שוטר, ושלחו אותו למעצר.
לא אמרו לא לו ולא לאשתו ולא לאף אחד איפה הוא נמצא, והיה צריך לחפש אותו במשך יום שלם. ולא עוד אלא שהוא ביקש במשך כל היום להניח תפילין ולא נתנו לו. כאילו אנחנו מדברים על מדינה של הרומאים, שעוצרים אנשים על זה שהם לומדים תורה; זה לא שהוא עבר איזושהי עבירה – הוא למד תורה, ועל זה לקחו אותו למעצר.
מה אתם חושבים שיהיה פה, שאנחנו נשתוק על הדבר הזה?
ואחרי זה הוא מבקש את הדבר האלמנטרי – כל אחד מאיתנו, לא היה יום אחד בחיים שלנו שלא הנחנו בו תפילין. ולא נתנו לאברך הזה, שלומד תורה, לא נתנו לו להניח תפילין. כאילו שאנחנו נמצאים במדינה של הרומאים.
כאילו שאנחנו נמצאים - - -
אל תתערב.
בדקתי. דיברתי עם אשתו. דיברתי. היא חיפשה אותו כל היום. עם תפילין. בדקתי. זה שאתה סנגור של כל מה שעושים – הבנו. אל תתערב. יש לי מה להגיד בעניין הזה. הוא נעצר על זה שהוא לומד תורה. לומד תורה כל היום וכל הלילה. לא שהיה עליו משהו, שאמרו שהוא לא לומד, שהוא כן לומד. לומד תורה – אני מעיד לכם על זה – ועצרו אותו. לא נשתוק על זה.
ולא עוד אלא שהוא לא יכול היה להניח תפילין בגלל שלא נתנו לאשתו להביא לו את התפילין.
אתה לא מאמין, אני יודע. אני רואה מהפעולות שלך שאתה לא מאמין. אם מישהו חושב שאנחנו נשתוק על התהליך הזה, אתם טועים. אתם לא יודעים למה אנחנו הולכים. מה זה שבן אדם לא יכול ללמוד תורה? מה זה שבן אדם לא יכול להניח תפילין? מה אתם חושבים, שאנחנו נשתוק על זה? לא יקום ולא יהיה. מי שלומד תורה ימשיך ללמוד תורה. למדנו תורה, אבות אבותינו למדו תורה - - -
גם כאשר איימו עליהם במוות, המשיכו ללמוד תורה.
גם כשהיו במערות, גם כשברחו, המשיכו ללמוד תורה. בוודאי. לא ייתנו להניח תפילין ואנחנו נשתוק על זה – אתם טועים בעניין הזה טעות מוחלטת.
זה המשפט האחרון, בגלל שאני הולך להגיד עוד הרבה משפטים בהמשך. אנחנו נלמד תורה, נמשיך ללמוד תורה, ונניח תפילין, ואתה יכול לצעוק.
350 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.