אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה להזכיר אבדה קשה. חבר, ידיד, רע, איש שותף לדרך, חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, שהלך לעולמו. אני משתתף בצער, ושולח תנחומים לאשתו ולבנו יקירו. יהודי ענק, שהלב שלו ענק וגם במקום הנכון, לאורך כל הדרך.
עוד בהיותי ילד עקבתי אחרי הפעילות שלהם בתנועת דרור, תנועה של אקדמאים יוצאי עדות המזרח. הם עשו פעולות חשובות. אחר כך במועצת העיר, לאחר מכן בקרן רש"י. השנים שלו בקרן רש"י היו שנים עם ערך מוסף חברתי אדיר. שנים רבות עוד ניהנה מהפירות האלה. יהי זכרו ברוך.
חברים עלו פה ודיברו על העציר שלא קיבל תפילין. אני אומר לכם, הבעיה העיקרית – במצוקה של החברה הישראלית, בשיח שיש בחברה הישראלית. אם פשוט היינו רק מחליפים משקפיים והיינו רואים בחברה החרדית הזדמנות, אם היינו רואים בחברה החרדית, על כל מרכיביה ועל כל מאפייניה, הזדמנות – היינו מנצלים את המשאב הזה. במקום זה אנחנו נכנסים למקומות של דרך ללא מוצא, של ויכוחים. מה הבעיה לספק לאותו בחור תפילין באותו יום? איזה מסר אנחנו רוצים למסור לאלה שכן רוצים להתגייס? שהמערכות לא מתאימות. זה בדיוק לספק לקיצוניים את התירוצים.
אבל למה הזכרתי בתחילה את אלי אלאלוף? – אני עובר מנושא לנושא – כי, אני אומר לכם, אני מדבר בצער עמוק. התלבטתי רבות. בצער אני הולך לדבר על נושא כאוב, אבל לפני כן אני רוצה לספר לראש ממשלה לשעבר, לרמטכ"ל לשעבר, מי היה הרב אברהם מויאל. אם הרב אברהם מויאל היה תלוי בו, כנראה יפו, תל אביב-יפו, לא הייתה קיימת, כי אהוד ברק לא רוצה להביא אותם.
הרב אברהם מויאל היה מחדש היישוב היהודי והיה מחיה השפה העברית. אני למדתי במערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. את זה לא סיפרו לי. הרב אברהם מויאל היה עוד לפני אחוזת בית והחבר'ה של אחוזת בית, עוד לפני אוסישקין. פעילותו – בשנת 1850 והלאה. הוא חי בקיצור שנים. יהודי עשיר, מיליונר, שבא מרבאט במרוקו. פעל רבות, רכש קרקעות בגדרה, במזכרת בתיה, ביפו, בפתח תקווה. פעל ביחד עם משפחת רוטשילד. אבל את זה לא סיפרו לנו בבית הספר.
אני כבר מסיים. את זה לא סיפרו לנו בבית הספר, העלימו את זה.
ואותו אהוד ברק, במקום הכי שפל, הכי לא ערכי, הכי מבזה, מדבר על העלייה האיכותית שבנתה את המדינה ובונה את המדינה, בנתה את צה"ל ומחיה את צה"ל עד היום. מיטב בניה. אבל הוא, כנראה, במקום הכי שפל, מעדיף את הבחורות המולדוביות.
אבל לא האמירות של ברק, יותר כואב לי שאף אחד שמחזיק מעצמו נאור ומטיף לנו פה במוסר כפול, בוקר, צוהריים וערב, – לא שמעתי גינוי אחד על דבריו של אהוד ברק. אני בז ליהודי הזה, וכואב לי שהיו תקופות שעוד הערכתי אותו.
420 מילים של יעקב מרגי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.