אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת לפניכם היום מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי עוסקת בילדים שאיבדו את היקר להם מכול, את הוריהם, ומבקשים גם לאחר שאומצו לשמור את שמות הוריהם במרשם האוכלוסין. בשמחת תורה התשפ"ד נכתבה אחת הפרשות הכואבות והקשות בתולדות מדינת ישראל. בתוך האובדן הנורא ישנם ילדים שהתייתמו משני הוריהם. ילדים שנגזלו מהם בבת אחת הבית, הביטחון והיד המוכרת שמלווה כל ילד בדרכו בעולם.
המצב המשפטי הקיים כיום אינו מאפשר לאותם ילדים, לאחר אימוצם, לשמור במרשם האוכלוסין את שמות הוריהם שנהרגו, נרצחו או נפטרו. מדובר בפער שאיננו רק טכני או רישומי, אלא בפער עמוק של זהות, של שייכות, של זיכרון.
אנו מביאים את התיקון מתוך הקשבה לצרכים בשטח, ורואים חשיבות עליונה בכך שהמדינה תאפשר לילדים הללו לשמור את שמות הוריהם, ולהותיר גם במרשם האוכלוסין את החיבור לשורשים שמהם צמחו. זהו חיבור לערכים, לסיפור חיים ולזהות שאינה נמחקת עם השנים ואינה מתבטלת עם שינויי מסגרת.
בהזדמנות זו אני מבקש להביע הערכה והוקרה עמוקה להורים ולמשפחות המאמצות, אנשים שבחרו לפתוח את ביתם ואת ליבם ולגדל את הילדים שהתייתמו באהבה גדולה, במסירות אין-סופית ובאחריות אנושית ומוסרית מהמעלה הראשונה. אתם מגלמים את פניה היפות של החברה הישראלית.
חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה עוסקת רק בשם במרשם, היא עוסקת בכבוד האדם, בזכות לזהות ובמחויבות שלנו כחברה וכמדינה לעמוד לצד הילדים גם במקומות הרגישים והכואבים ביותר. אני קורא לכם לתמוך בהצעה החשובה הזו.
עד כאן, אדוני, בנוגע להצעת החוק. ומכיוון שאנחנו עורכים מחדש את סדר-היום, כי האופוזיציה, כנראה, כבר אין לה אי-אמון בממשלה, היא מביעה אמון בממשלה ומשכה את הצעות האי-אמון שלה – תדעו, האופוזיציה משכה את הצעות האי-אמון, בשנה הרביעית של הממשלה הזו גם האופוזיציה מביעה אמון בממשלה – אז מכיוון שכך, ועד שיושב-ראש הקואליציה יסדיר את הלו"ז מחדש, בואו נדבר קצת על פרשת השבוע.
קראנו בפרשה: "וישמע יתרו כהן מדיָן". המדרש אומר: "מה שמועה שמע ובא?" – מה יתרו שמע? – "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". נס קריאת ים סוף הדהד בכל העולם, כתוב: "שמעו עמים ירגזון", ויתרו שמע את קריעת ים סוף והחליט לבוא ולהידבק בעם ישראל, בעם של הקדוש ברוך הוא.
אבל יש מי ששמע ובא, יש מי שיש לו - - -
אבל חייב להיות פאנץ'. זה לא בית כנסת פה. זה לא בית מדרש. אנחנו מחברים את הפרשה לאקטואליה.
מה יש לנו בפרשה שלנו, חבר הכנסת לוי? מה יש לנו בפרשה שלנו? יש לנו בפרשה איך בונים הנהגה בעם ישראל. יתרו הגיע ולימד את משה, אמר לו: "ושמת עלֵהֶם שרי אלפים שרי מאות שרי חמִשים ושרי עשרֹת", וזה לא הנחת תפילין. פרשת יתרו – יש את התורה בצד אחד, את מתן תורה, אבל התורה לבד לא מתקיימת. התורה לא יכולה להתקיים בריק. היא מתקיימת כאשר יש לה את נושאיה, את מי ששמר את הגחלת, את מי ששומר את המורשת, את מי שמנחיל את זה מדור לדור. ואלה המנהיגים שיתרו מלמד את משה איך למנות אותם. זה כרוך אחד בשני. זה מתן תורה עם ההנהגה של עם ישראל. הקשר הוא בפרשה עצמה, אני לא מחדש אותו.
יש מי ששמע ובא, שזה יתרו. שמע, ראה דברים, והשכל הישר והבהיר שלו אמר: באמת יש כאן דברים שאי-אפשר להישאר אדישים כלפיהם, ואני צריך לקום ולעשות מעשה. ויש מי ששמע ובא לקלקל – עמלק. עמלק גם שמע על קריעת ים סוף. "שמעו עמים ירגזון" – זה כלל גם את עמלק, אבל עמלק בא וראה, ואמר: אני עכשיו דווקא איכנס ואנסה לקלקל. הוא קפץ לאמבטיה הרותחת. כולם פחדו מעם ישראל והוא ניסה לקלקל, ולכן סופו היה "מחה תמחה את זכר עמלק".
אבן עזרא אומר: מה רצה להראות לנו כאן? כדי שנתבונן ונבדיל בין מסייע למסית, בין שותף למי שמטרתו רק להחריב. יש את יתרו, שראה מה היה ובא ורצה להיות שותף עם עם ישראל, ויש את עמלק, שראה מה היה, ובא ורוצה להחריב.
גם אנחנו, בימינו אנו, עם ישראל נלחם מול ציר הרשע ומנצח בעזרת השם. יש מנהיגים בעולם שנאבקו בנו, שראו את עם ישראל נאבק בציר הרשע; במקום להצטרף למאבק הזה, במקום להצטרף לטובים, הם הלכו והשמיצו אותנו. אנחנו רואים מה קורה עם אותם תומכי טרור שמפגינים באוסטרליה בביקור של הנשיא הרצוג. עם ישראל נאבק מול הרוע, והם באים ומחבקים את הרוע. יש כאלה שנאבקו בנו, ויש כאלה, כמו הנשיא טראמפ, שהבינו את גודל השעה ואת ערכו של העם היהודי בעיצוב ההיסטוריה, ובחרו לקחת חלק ולהיות שותפים עם עם ישראל.
וגם בתוכנו, גם בתוכנו יש כאלו שהבינו את גודל השעה, ונלחמו להשיב את כבוד עמנו, כמו הלוחמים הגיבורים שלנו, שאומרים: אל תחזירו אותנו. לאורך כל השנתיים האחרונות וחצי הם אמרו: אל תחזירו אותנו הביתה, תנו לנו להמשיך ולהשמיד את האויב שטבח ורצח ופשע באותו יום שמחת תורה. ויש את אלו שמחפשים כל היום מה לא טוב כאן, כל הזמן – מה לא בסדר. אותם ממורמרים, אותם אלו שאמרו: לא עשו את זה מספיק מושלם. ראש הממשלה נתניהו הביא את מדינת ישראל לפסגה מחדש, יותר גבוה ממה שהיא הייתה קודם מבחינת כוח ההרתעה שלה, מבחינת ההכרה הבין-לאומית של נשיא ארצות הברית, שהולך כתף אל כתף עם ראש ממשלת ישראל. ויש את אלה שתמיד אומרים: הינה עוד משבר עם הנשיא טראמפ, או הינה עוד בעיה, עוד משהו שהוא לא מושלם. החל מתקשורת תבוסתנית וכלה במערכת משפט רודנית, שהפכו את עצמם – אותן שתי מערכות שאני תמיד מדבר עליהן, אותן תקשורת ומערכת משפט – שהם מבינים שהדמוקרטיה כבר לא משחקת טוב עבורם, והם מנסים לבסס את שלטונם באורח לא דמוקרטי באותם שני מעוזים: במעוז התקשורת ובמעוז המשפט. והם הפכו את עצמם לכלי ניגוח פוליטי נגד הממשלה גם במלחמה.
אז יתרו, יתרו בפרשה ייעץ למשה להקים מערכת משפט יעילה לטובת העם. הוא אומר למשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שֹנאי בצע" – נותן פה הגדרות תפקיד לשופטים של עם ישראל, הגדרות תפקיד שרחוקות כרחוק מזרח ממערב מהמערכת שלנו. אצלנו, במקום לשפוט את העם, בג"ץ מנסה להחליף את העם. שמענו את הביזיון, את החרפה הזאת של אהוד ברק, שהעם לא טוב לו, כמו שאמרו בשופטים, "זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והִלחם בו". העם הזה כבר התגבר על כל אותם אלו שניסו להחליף אותו ולהביא אנשים בצבעים אחרים, עם השקפות שיותר מתאימות להם, ולמהול – ממש תורת גזע, תורת גזע חדשה. כי לא מוצא חן בעיניהם שיש כאן הנהגה כל כך איכותית בראשות נתניהו, עם ציבור שמייצג דעות שלא מוצאות חן בעיניהם, אם זה חרדים ואם זה ציונות דתית, ואם זה ש"ס ואם זה עוצמה יהודית, וכמובן הליכוד.
אגב, היושב-ראש, כל פעם שיאיר לפיד עולה כאן ואומר: אני אומר שאתה לא ליכודניק אמיתי, מספרים לי שעוד 100 אנשים, ליכודניקים אמיתיים, שלא חשבו להצביע לי, אומרים עכשיו: דווקא בגלל יאיר לפיד, אנחנו נצביע לקרעי.
אני קורא לו. אני אומר שאני מזמין אותו לעשות את זה כל פעם מחדש, כי אני קודם כול גאה להיות הנציג – שליברמן אומר שאני נציג של גפני, ולפיד אומר שאני נציג של ש"ס. אני אהיה גאה להיות הנציג של כל עם ישראל, של עוצמה יהודית, של הציונות הדתית, של ש"ס ושל החרדים, וכל זה בתוך עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל, שזאת תנועת הליכוד, שבתוכה יש את כל המגוון.
אני מאמין שעמוד שדרה חזק, איתן, יציב, זו הדרך באמת לפעול לטובת כל הממלכה. אז יבואו כל אותה חבורה וינסו כל הזמן להשמיץ וינסו להכפיש, אבל אנחנו נפעל כאן שתהיה כאן מערכת הוגנת, אנשי חיל יראי אלוקים, שתחזיר לכאן את המדינה היהודית והדמוקרטית ואת המשילות. נמשיך את השיחה הזאת בפעם הבאה, בסיכום. בסיכום אני אמשיך את זה.
לא, לא, בלתי מוגבל.
יש לנו הרבה זמן כאן, היושב-ראש.
כמה שצריך.
אתה יכול ללכת עד שיקראו לך. לא ללכת הביתה.
ואם בעוד חמש דקות יורידו אותי, מי יהיה שר תורן?
לא יודע, יגידו שיש פיצוץ.
תהיה בבניין.
לגמרי. הוא יכול לעשות את זה מהמשרד שלי, אם אין לו משרד כאן.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי הנראה, אנחנו נהיה כאן פרק זמן ממושך, אז טוב שהזמן הוא ללא הגבלה. חבר הכנסת דוידסון, אתה בא להתקרב לפרשת השבוע אני רואה, אתה רוצה לשמוע את זה ממש מקרוב. אז בוא, בבקשה.
הבטחתי בפתיחת הדיון הזה על חוק השמות – התחלנו לדבר על פרשת יתרו, אז אני רוצה לסקור בקצרה את מה שאמרנו ולהמשיך לחבר את זה לנושאים האקטואליים שלנו, ביניהם מה שהזכיר חבר הכנסת פוגל קודם לכן, ושאר התחלואים שיש לנו במערכת המשפט, שהלוואי שיתרו היה כאן כדי לתת עצה לכל אלו שמנסים לנכס לעצמם את העם או את השלטון או להחליף את העם. מעניין מה יתרו היה אומר להם כאן.
קראנו בפרשת יתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלֹהים אנשי אמת שׂנאי בצע"; ובחלק אחר מהפרשה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", שזה נאמר כשעם ישראל קיבלו את התורה. אגב, שימו לב, עם ישראל יצאו ממצרים, ולכאורה זה הזמן שבו הם נהיו לעם. כשהם יצאו מעבדות לחירות, היו בכור ההיתוך במצרים, יצאו בניסים ונפלאות. אבל לא באותו יום אמרו להם "היום הזה נהיית לעם". אמרו להם "היום הזה נהיית לעם" ביום מתן תורה, כי עם שאין לו שורשים, שאין לו מורשת, לא יכול – הוא לא נחשב כעם. תראו את אומות העולם, היום כבר כמעט אין לנו את 70 האומות. אבל כשעוברים ממדינה למדינה, הנאמנות היא לאותה מדינה שהם חיים בה. כמעט שאין לאומיות כזו כמו של עם ישראל, העם אולי הוותיק ביותר בין העמים, הקטן ביותר, והוא הצליח לשמור במשך 3,300 שנה, מאז מעמד הר סיני, על הגחלת, על המורשת ועל מה שמחבר אותו.
דיברנו על זה בישיבת הממשלה, אמרתי: תראו איך 2,500 שנה – קצת פחות מ-2,500 שנה, 2,200 שנה – מאז חנוכה, איך המצווה הזאת של חנוכה נשמרה. היהודים שמרו עליה במסירות נפש לאורך כל הדורות, כי זה מה ששמר עלינו אלפיים שנות גלות. כמו שאמר רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". בלי התורה אפשר להחזיק דור, שניים, שלושה דורות, חמישה דורות; בלי ערכים שמחברים אותנו למה שאנחנו באמת כעם, בסוף זה מתפרק. אז אנחנו רואים בפרשה - - -
חבר הכנסת כץ, היושב-ראש קורא לך.
יש מבחן.
תודה. אדוני היושב-ראש.
אני חוזר לדברים, ברשותך, אדוני היושב-ראש.
לא, הזמן הוא בלתי מוגבל, ונראה עכשיו שזה יימשך כאן מספיק זמן כדי לומר גם יותר ממה שתכננתי לומר.
אם מסכימים הייעוץ המשפטי ויושב-ראש הקואליציה, מבחינתי זה בסדר. תשאל אותם.
רגע, יש פה בקשה לאיזה נושא שנמצא על סדר-היום. מבקשים להכניס אותו ונמשיך את הנאום אחר כך. מבחינתי זה בסדר.
אתה היושב-ראש. אנחנו מאמינים במשילות. אתם מאמינים ביועצים משפטיים, אנחנו מאמינים במשילות. אתה היושב-ראש, תקבל החלטה.
יש יום זיכרון לאחד מחברי הכנסת הערבים, וייבשו פה את המשפחה משעה 16:00, אבל אמיר אוחנה בדק את זה, הוא רצה לעשות את זה באמצע ואי-אפשר. צריך אישור משגית.
לא, יושב-ראש הקואליציה ביקש שאני אמשוך בחוק הזה. אני לא יודע מה זה החוק השני, גם אי-אפשר למשוך שם, כי זו קריאה שנייה ושלישית. אני לא יכול לדבר כמה שאני רוצה בקריאה שנייה ושלישית.
רגע, יש לי הצעה. הרי יש שני שרים שיכולים לעלות. אני פה פחות מחמש דקות על הדוכן. אם תחשיבו לי את זה כחמש דקות ותיתנו לי לעלות – לשר הנוסף, להמשיך - - -
אני יודע שזה צריך להיות שר אחר, לכן שאלתי אם תאשרו, אם היושב-ראש יאשר.
אין שר אחר שמוכן למשוך כאן על הדוכן את מה שאני מוכן למשוך, מה אני אעשה? הייתם צריכים לחשוב על זה לפני כן.
אני לא מכיר את האירוע.
אוקיי. אתם יכולים להתייחס כאילו חיים כץ עמד כאן על הדוכן, ואז אני אעלה בשר הבא.
השר עם הרבה תיקים.
כמה שצריך. אני פה עד שיגידו לי לרדת.
זה לא מבשר טובות.
טוב, אם תחליטו לאשר, מבחינתי אין שום בעיה.
טוב. בסוף בסוף אני מאמין – אני בסוף חושב, אדוני היושב-ראש, שיש משילות. יש תקנון, אבל יש יושב-ראש למליאה.
אני יודע שאתה לא. איך אמרת לי? 15 שופטים שיקבעו הכול, 120 חברי כנסת יבואו בשביל הכיף, שתהיה ביציע הצגה של משילות. מבחינתכם 15 שופטים זה הכול, אבל אני – לא. אני חושב שיש סמכות ליושב-ראש שמנהל את הישיבה לקבל החלטות. אם אני הייתי היושב-ראש, הייתי מקבל החלטות, אבל בסדר, תחכה לשופטים.
אז אני חוזר לנושא שדיברנו עליו. הפרשה שלנו זו פרשה מיוחדת במינה, הפרשה שקראנו בשבת, שמשלבת בין שני הדברים. לכאורה זה נראה מפגש מקרי, מינוי שופטים ומעמד קבלת התורה והפיכתנו לעם. זה נראה – מה זה קשור אחד לשני, מה בין מינוי שופטים לבין קבלת תורה, אבל זה חיבור מהותי שהוא לא סתם. זה חיבור בלתי ניתן להפרדה, כזה שאי-אפשר להפריד בין מעמד מתן תורה, קבלת התורה והפיכתנו לעם, לבין מינוי השופטים בעם ישראל. למה? כי התורה אינה מתקיימת בריק, התורה לא מתקיימת באוויר.
אם לתורה לא היה עם ישראל שיקיים אותה, אם לא הייתה ההנהגה שמעבירה את המורשת, את מוסרי התורה, את מנהיגי העם, את אותם שופטים שמעמידים את המורשת על תילה הלכה למעשה בקרב העם – בלי הדבר הזה אין עם. עם שאין לו מורשת לא יכול להתקיים, ולכן הפרשה הזאת מחברת לנו בין עם ישראל שהופך להיות לעם לבין מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל.
תכף נדבר על מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל, אבל עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור, אדוני היושב-ראש. כשהיינו באופוזיציה, כשאתם קלקלתם פה כמה שיכולתם, הקמנו פה את השדולה הישראלית לדמוקרטיה. אמיר אוחנה היה היושב-ראש, חברת הכנסת דיסטל ואנוכי – הקמנו שדולה לישראל דמוקרטית. כן, לא בכאילו-דמוקרטית, אלא באמת דמוקרטית – להחזיר את המשילות לעם.
הגיע לכנס הראשון של השדולה השר לשעבר משה נסים, ושם דיברתי על כך שבג"ץ הוא לא מעל החוק, שיש דברים שצריך לומר לבג"ץ – אתה חרגת מסמכותך. זה האיזון בין הרשויות, איזון דמוקרטי. כמו שהם מאזנים אותנו, אנחנו מאזנים אותם בחזרה. זה מה שאמרתי, ואז קם משה נסים ואמר: לא יכול להיות, אני לא מקבל את הדבר הזה, לא מוכן לקבל את זה שאתה אומר לא לשמוע לשופטים. כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ככה אמר לי משה נסים. כמו שאתה אומר, דוידסון. הם קובעים הכול, לא משנה מה – יבטלו חוקים, יבטלו חוקי-יסוד, יבטלו החלטות ממשלה – לא תסור. אם יגידו לך שעכשיו בוקר, תאמין להם. "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
אז עניתי לו, אמרתי למשה נסים באותו רגע: אם היית אומר לי סברה – שהסברה שלך היא שצריך לשמוע בקול השופטים ויהי מה, גם אם הם מבטלים חוקים, גם אם הם לוקחים לעצמם סמכויות שאף אחד לא נתן להם – זו דעתך, אני מכבד אותה, אבל אתה לא השתמשת פה בדעתך. אמרתי לו: אתה נתלית כאן באילן גבוה, הלכת לתורה. אמרת לי שהתורה אומרת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ועל זה אני חייב לענות לך.
ועניתי לו, פתחתי באותו רגע את הפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תתן לך - - - בכל שעריך". תוך כדי שהוא מדבר, ניסיתי לראות מה כתוב, מה אומרים המפרשים? "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". בסייעתא דשמיא מצאתי מייד תשובה, דבר דבור על אופניו, ואני אגיד לכם גם מה התגובה שלו הייתה.
אברבנאל מסביר מה זה "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". הוא אומר ככה: "והינה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו". זאת אומרת שלא יהיו כאלו שמונחתים על העם מלמעלה, אלא שהעם ימנה אותם. הוא רוצה לומר שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך", בכל עיר לשבטיך. על זה אמר: ורק אז, אם המינוי הזה יהיה שהעם בוחר את השופטים, אז, מכיוון שקיבלתם אותם עליהם, הם יכריעו – אתם חייבים לקבל את ההכרעה. כמו שאתה הולך לבורר, אתה מקבל את ההכרעה שלו – מה שהוא יחליט, אתה מבצע – ככה גם - - -
זה בדיוק יצחק עמית.
זה בדיוק יצחק עמית. יצחק עמית הוא אותו אדם אחד שלוקח לעצמו את כל הסמכויות במדינת ישראל. הוא המחוקק, הוא המבצע והוא השופט. התליינית שלו, היוע"משית המודחת, גם סוגרת לו את הפינה. היא גם מכניסה – רודפת באופן בררני את כל מי שלא מוצא חן בעיניה. זה בדיוק משפט המלך שאנחנו לא קיבלנו אותו כאן כרגע. כאן אין לנו מלך – יש לנו כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, שהעם בוחר בה את אותם אלו שינהיגו אותו ויקבעו לו מדיניות.
אמרתי שאם כבר יש כאלו שהיום צריך לומר עליהם "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", זה דווקא אנחנו, זה הכנסת. העם בוחר אותנו, הולך לקלפי ובוחר מי ייצגו אותו, ואותם שופטים, אותם נבחרים, קובעים את החוק, והעם מקבל את החוקים. העם פועל לפי החוקים ומצפה שכולם יפעלו לפי החוקים האלה, אבל מה לעשות שבא גוף ואומר: אני מעל החוק. תכף נדבר גם על זה.
אתה יכול הכול.
אבל תראי, שוב פעם, את הסמכות את נותנת לייעוץ המשפטי, שלא מאפשר לי לרדת.
לא משנה. אבל את הסמכות – הייעוץ המשפטי קובע אם אפשר לרדת ולהמשיך אחר כך, והוא לא מאפשר. ואת האחריות – את אומרת: קרעי אשם. אז לא; אני עושה כאן - - -
זה אפשרי. הכול אפשרי, הכול אפשרי.
הכול אפשרי אם יש הסכמות. אם יש הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה - - -
אבל אם יש הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה, אין כמעט דבר שלא ניתן לעשות בישיבה.
בסדר, זה מה שאמרתי. אבל חברת הכנסת תומא סלימאן נתנה לנו כאן דוגמה חיה למה שקורה באופן כללי במערכת המשפט. הסמכות – הייעוץ המשפטי הולכים אליהם, לבקש מהם; האחריות – עלינו. למה אתה לא מוכן? אני מוכן, אבל הסמכות – לקחו אותה מהיושב-ראש והעבירו אותה לייעוץ המשפטי. אז בלי הנהגה – אל תדאגי, עליזה, אני פה. את יכולה להיות רגועה.
היושב-ראש, הרי היו דברים מעולם. היה כאן את מיקי איתן, לדעתי, זיכרונו לברכה, שנאם ויצא לשירותים באמצע.
כן, כן, אני זוכר שכן, שיצא באמצע לשירותים וחזר והמשיך.
לא, אני לא צריך, אני בסדר.
כמה שצריך. אני רק נותן דוגמה שכשהיה צורך, אפשרו לשר.
כמה שצריך. אתה ישן בלילה; מה, אתה קם כל שעה?
כמה שצריך. כמה שצריך.
בכל מקרה, בואו נחזור לענייננו: בלי הנהגה שראויה לכתרה של תורה, בלי דוגמה אישית ויראת שמיים, אין אמון ציבורי ואין השראה, ולכן אין גם יכולת להטמיע צדק בלב העם. לכן, התורה מציבה רף חד וברור לשופטי ישראל, אנשי חיל, יראי ה', אנשי אמת, שונאי בצע. המכנה המשותף ברור, מי שמבקש – אם את הולכת אליהם לבקש אישור, את צריכה להתלונן גם עליהם.
הלכת עכשיו לייעוץ המשפטי.
אני מוכן לרדת, לעשות הפסקה ולהמשיך אחרי האזכרה.
המכנה המשותף בין הדרישות משופטי ישראל ברור. מי שמבקש לדון אחרים, חייב קודם כול להיות שלם בעצמו. מי שמבקש אמת, חייב להיות איש אמת. מי שמכריע בממון הזולת, חייב להיות נקי כפיים וגם שונא בצע. לא רק נקי כפיים, אלא גם שונא בצע. כמו שאומרים חכמינו זיכרונם לברכה: כל דיין שמוציאים ממנו ממון בדין, לא ראוי להיות דיין. זאת אומרת, אם דיין הולך לדין עם מישהו שתבע אותו, ואותו דיין הפסיד במשפט, זאת אומרת שהוא התווכח כאן עם בעל דין שלא בצדק, הדיין הזה לא ראוי להיות דיין.
אבל מעל הכול ניצבת הדרישה: "אנשי חיל יראי אלהים". לא יראי אדם, לא יראי תקשורת, לא יראי כוח, אלא יראי אלוקים בלבד. זה מה שנדרש משופטי ישראל. המצפון לבדו הוא לא חומת מגן; זה שהאדם אומר: אני פועל לפי המצפון שלי – המצפון יכול לאבד את הצפון גם, לפעמים. בלי יראת שמיים, בלי יראת אלוקים, הנגיעות האישיות מכריעות את האדם. רק יראה ממי שאמר והיה העולם יכולה להוביל לחקר האמת, גם כשהאמת הזו לא נוחה לו ולא משרתת את רצונותיו ומאווייו.
היושב-ראש, אתם מתכוונים לאשר כאן? אני הסכמתי שיאשרו.
אוקיי, אני הסכמתי.
מייד, מייד.
3,050 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.