אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על אירוע היסטורי שהשלכותיו על חיינו אנו גדולות, גדולות מאוד. בשנת 1977, לאחר המהפך ההיסטורי בבחירות המפורסמות ההן, לאחר שהליכוד – דהיינו, הרוויזיוניסטים, החרותניקים, ביחד עם אנשי השכונות ועיירות הפיתוח, ביחד עם הליברלים – ניצחו בבחירות ובעצם זכו לאמון הציבור הרחב בהובלת המדינה לראשונה מקום מדינת ישראל; לאחר הבחירות האלה, לאחר שנודע ברבים שהמדינה תנוהל על ידי הליכוד והמחנה הלאומי, ישבה ממשלת המעבר, ממשלתו של יצחק רבין, אדוני היושב-ראש, ב-5 ביוני, 15 ימים לפני שהמפתח לניהול המדינה עובר לממשלת הליכוד, וקיבלה החלטה היסטורית, החלטת ממשלה 666.
בהחלטה הזו, אדוני השר, הקימה הממשלה את הוועדה המכונה הוות"ת, ועדת התכנון והתקצוב, והחליטה החלטה היסטורית שהיא בונה אקס-טריטוריה נוספת. הוועדה הזו, ות"ת, תקבל מכאן והלאה את התקציב, את הכסף שממשלת ישראל מקצה לאקדמיה הישראלית, ותחלק את התקציב הזה כראות עיניה, ללא פיקוח ממשלתי וללא פיקוח של הכנסת. מאז ועד היום ועדת התכנון והתקצוב מחלקת את אותם מאות מיליונים – לימים מיליארדים, השנה 15 מיליארד שקלים – ללא פיקוח ממשלתי.
האמירה אז ביטאה מחשבה מפא"יניקית טיפוסית: לא יכול להיות שהחרותניקים, אלו שתקפנו בסזון המפורסם, יחד עם הצ'חצ'חים של הליכוד – תסלחו לי, חברי הכנסת, על הביטוי הזה – לא יכול להיות שהם יתחילו לנהל את התקציב של האקדמיה. ומאז האקדמיה היא אקס-טריטוריה.
עכשיו, אף אחד לא חולק שצריך לשמור על החופש האקדמי, ואף אחד לא חולק שצריך לשמור על חופש הביטוי באקדמיה ובכלל, ואף אחד לא חולק שהממשלה לא צריכה להיכנס לתוכני הלימודים, אבל אף אחד גם לא יחלוק שכסף ציבורי, בוודאי לא מיליארדים רבים של שקלים, לא יכולים שלא להיות מפוקחים על ידי הציבור ושליחי הציבור. לא יכול להיות שאותם שמונה מוסדות דאז, אוניברסיטאות – מאז נפתחה עוד אוניברסיטה, אוניברסיטת אריאל, ועוד אחת, אוניברסיטת רייכמן. ועוד עשרות רבות של מכללות יהיו שחקן משני באקדמיה הישראלית, ובעצם לא יהיו שווים בין שווים, כיוון שמי שלומד במכללות האלה הם הפריפריה החברתית-גיאוגרפית – כפי שמכונים: דור ראשון להשכלה הגבוהה – ואלה צריכים לזכות לאותן זכויות בדיוק שמקבלים סטודנטים באוניברסיטאות הוותיקות המסורתיות.
אשר על כן, הגשתי הצעת חוק שמטפלת בנושא. אנחנו נקדם את הצעת החוק הזאת, נביא אותה לכאן, לבית הזה, ונשחרר את האקדמיה מהלפיתה של אותם ציבורים מתועדפים, יש אומרים פריבילגיים, שממשיכים לשלוט באותה קופה ולעשות בה כבשלהם, ללא פיקוח ממשלתי. הגיע הזמן שגם לשם הציבור ייכנס וינהל את כספו בצורה מיטבית, שווה, שבה יכול ללמוד באקדמיה ילד מהכפר ומהפריפריה כמו ילד מהעיר וממרכז הארץ. תודה רבה.
390 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.