טוב, אני חדה לך חידה, אדוני היו"ר, אתה מרשה לי?
"יש להוסיף את העובדה שבחקירתה פקד סבן הרבתה להשיב שאיננה זוכרת, או ביקשה שלא להשיב לשאלות מסוימות שהופנו אליה - - - מאידך גיסא, התשובות שנתנה, לפיהן אין היא זוכרת דברים, מובנות פחות - - - במקרה שלפנינו פקד סבן הודתה למעשה" - -
לא, ככה זה, אני מקריאה מתוך פסק דין. - - "שלא הייתה ערה לדרך ההסכמה הנדרשת ממי שהמשטרה מבקשת לחדור למכשיר הסלולרי שלו, כנגזר מהלכת בן חיים, וכן לנוהל המשטרה הרלוונטי. וזהו אפוא תנאי מספיק, לדעתי, להפעלת הגנה מן הצדק". תכף אני אומר לכם מה זה אומר, רגע.
שימו לב, הפרקטיקה הזו, שלמעשה לא מבחינה בין צווי חיפוש בחצרים לבין צווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים, נלמדת גם מדברי החוקרת בדיון שהתקיים בבית המשפט. תקשיבו טוב מה כתוב כאן: רק חוקרת אחת שהייתה מעורבת בעניין הופיעה בבית משפט השלום ואף היא נמנעה מלהשיב לחלק מהשאלות שהופנו אליה, זאת באופן המקשה ללמוד על הטעמים להגשת צו החיפוש.
על מי אני מדברת, אדוני היו"ר? בוא נחשוב ביחד. על מי? על מי שעושה שימוש בצווי חיפוש באופן פסול ולא זוכרת לספר לבית המשפט למה היא עושה את זה, ולא זוכרת את הלכת "בן חיים" מתי חיפוש מותר ואסור. רב פקד רינת סבן.
עכשיו, אני רוצה להסביר לכם על מי אתם נשכבים על הגדר, רבותיי מהאופוזיציה; עם מי אתם מצופפים שורות, רבותיי מהפרקליטות. רפ"ק רינת סבן, קצינה במשטרה, רצתה להיות סנ"צ – אוקיי, אפשר לקבל. המליצו עליה החבר'ה במפכ"ל, במטה – אוקיי, מוכנה לקבל גם את זה. אז מתברר שהצוות לא בדק את הדברים האלה, שנרשמו עליה בשני פסקי דין שונים שלא קשורים למשפט נתניהו; שני פסקי דין שחתרו תחת המקצועיות שלה ותחת האמינות שלה בתשובות: לא זוכרת למה עשיתי שימוש בצו כזה או אחר בחדירה לחומרי מחשב.
ביקש השר בן גביר מהצוות לבדוק את זה. הגישה הגברת הזו עתירה מינהלית – טוב, רוצה להיות סגן ניצב – מגישה עתירה מינהלית. מי מגיש לה את העתירה? אתם יודעים מי הגיש לה את העתירה וטובות הנאה? התנועה לאיכות השלטון. הגישה לה בהתחלה את הבג"ץ, ובג"ץ משך את העתירה, כי זה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. מגישים לה עתירה. אנחנו שואלים בוועדה לביטחון לאומי: מי אישר לך טובת הנאה שוות כסף רב להיות מיוצגת בלי כסף? לא עונים לנו. אלעזר כהנא, שהוא יועמ"ש המשטרה, יושב מולנו, בלי למצמץ – לא עונה. אני מגיעה לדיון, ובדיון מתברר שהוא אישר לה. זה הזיה. בגלל זה הוא התפטר, דרך אגב, כי הוא הסתיר זה מהמפכ"ל.
אני מרגישה כאילו אני כותבת ספר, טלנובלה למתחילים או למתקדמים. אני כבר לא יודעת איפה אני. מייצגים אותה בעתירה הזו. והיום שופט בישראל כותב לשר: אני אומר לך, אתה ממנה אותה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם את הדבר הבא: סעיף 8 לפקודת המשטרה קובע שהשר רשאי, סמכות שברשות, למנות קצין בכיר. קצין בכיר זה סגן ניצב ומעלה. ולמה? כי כל הקצינים עד הסנ"צים ממונים בדרך הרגילה במשטרה, בהתאם לסמכויות הרגילות. בגלל חשיבות הדרגה הזו שנקראת סנ"צ יש מעורבות של השר. אז אני, אם הייתי השר, ואם זה מה שהיה אומר לי שופט, הייתי אומרת לו: אהלן וסהלן, אני מכבדת, אבל אני לא חותמת גומי. אני לא מוכנה לאשר שום מינוי של מישהו שככה אמרו עליו. אני רוצה על זה התייחסות של הגורמים הרלוונטיים, זה הכול. וזה מה שקבע היום פסק הדין. מורים לשר למנות מישהי שבעיניי לא מתאימה.
אני אגיד לכם יותר מזה: הכול בראי אחד גדול. בראי פרשיית פצ"רית-יועמ"שית, בראי פרשייה של מינוי צוות חקירה מיוחד שמספר שתיים שלו זו רינת סבן, שמחזירה טובת הנאה אדירה ליועמ"שית. היא אכן לא זימנה אותה לחקירה, חד וחלק. מיארה חיזקה את הטענות של רינת סבן בבית משפט בתביעה, ורינת החזירה לה טובות הנאה. היא מתדרכת שאין שום חשדות נגד מיארה. מזל שהמפכ"ל העביר את התיק הזה ליועמ"שית משרד המשפטים. ואני אומרת לכם את זה פה.
כל מה שאמרתי לכם פה הוקרא מהכתובים. אני לא סופרת, לא אגתה כריסטי ולא דבורה עומר. על מי אתם נשכבים על הגדר? היא צריכה להיות סגן ניצב בצו בית משפט? לאן הגענו?
645 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.