אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – חבר הכנסת סימון דוידסון, ידידי, שמעתי אותך אומר "תתעסקו בחיים".
אז אני מסכים איתך. בדיוק בגלל זה ראש הממשלה שלך יוצא ביום רביעי לארצות הברית.
כי הוא דואג לחיים שלך, לחיים של החברים שלך, לחיים של החברים שלי, לחיים של הבחורים החמודים שנמצאים שם למעלה.
בדיוק בגלל זה. רצית חיים? ראש הממשלה נותן לך חיים. בגלל זה הוא נסע לארצות הברית.
ואפרופו, צריך להבין דבר אחד: הנסיעה הזו לוושינגטון היא כל כך חשובה, אבל צריך שהעולם ישמע דבר אחד חשוב. כן, יקירי?
מצוין, אני שמח. איזה מזל שנתתי לך להגיד את זה בקול רם.
בנסיעה הזו כולנו מאחורי ראש הממשלה. ואני מודה לך, חברי מיקי לוי, שאומר את זה, כי זה באמת חשוב. כולנו מאחורי ראש הממשלה. צריך גם להבין דבר אחד, ושהעולם ישמע: אין לנו שום דבר נגד איראן או פרס עד 1930, אין לנו שום דבר נגד העם האיראני. ואני בתוקף תפקידי שמח לבשר לעולם שכאשר הייתי מרדים את הילדים שלי הייתי עושה את זה עם משוררים פרסים – עם חאפז, עם עומר ח'יאם, עם סעדי. אילו משוררים, איזו תרבות, איזו אומה נפלאה. ולחשוב, אדוני היושב-ראש, שאומה אדירה שכזו נפלה בשבי של משטר דוחה ומגעיל שכזה ואכזרי שכזה, שעבר תלאות שכאלה – אין ספק שאני חוזר אליך, חברי, ידידי, סימון דוידסון, שאנחנו רוצים חיים. ובגלל זה המשטר הזה מאיים לא רק על החיים שלנו, גם על החיים של המשטר עצמו.
אני אשתף פה את חבריי חברי הכנסת בסיפור קטן, שתבינו מה זה איראן. בכל המדינות שהייתי – וביקרתי בהרבה מדינות בחיים שלי, בתפקידי הקודם כעיתונאי ולא כחבר כנסת – איראן הייתה אחת המדינות המרתקות שבהן ביקרתי. מרתקת, סוג של עוגת נפוליאון, מי שזוכר, מילפיי, תלוי על איזו שכבה אתה נופל. וישנה עיר שנקראת בשם המדאן, מערבית לטהראן, שעתיים נסיעה. למה היא מוכרת לנו? שושן הבירה. שעתיים נסיעה מטהראן יש את שושן הבירה, השם הוא המדאן. וכאשר אתה מגיע לעיר הזו – שם בית הכנסת שבו קבורים מרדכי ואסתר – אתה רואה שם תמונות ענקיות: ילד וילדה פרסים עוזרים לעיוור לחצות את הכביש, מרגש; ילד וילדה פרסים מצחצחים שיניים – מרגש. נכון, אדוני היושב-ראש? ילד וילדה פרסים קוראים בקוראן, מרגש. זו הדת שלהם, וזה מרגש מאוד לראות את זה. אבל אתה רואה בכניסה להמדאן ציור קיר ענקי, בגדול, אותם ילד וילדה פרסים שורפים את דגל ישראל. למה? אין לי מושג למה. אין לנו שום סכסוך טריטוריאלי. להפך, היינו ידידים גדולים. כאשר בן-גוריון היה ראש הממשלה וקבע את ברית הפריפריה, איראן הייתה חלק בלתי נפרד מאותה ברית. וכמובן, אדוני היושב-ראש, ישב כאן לידך נשיא ארצות הברית, ידידנו הגדול דונלד טראמפ ישב כאן לידך. פעם דונלד טראמפ בכלל היה פרסי וקראו לו כורש, ואתה זוכר זאת היטב. לפני דונלד טראמפ היה לנו דונלד טראמפ פרסי בשם כורש.
ולכן אני אומר, כאשר ראש הממשלה יוצא לשם, וכולנו מאוד מודאגים מהסכם, מהסכם גרעין, נזכיר רק שידידך, אדוני היושב-ראש, נשיא ארצות הברית, ב-2018 נטש הסכם גרעין מסוכן שנחתם בווינה ב-14 ביולי 2015. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה כנסת נכבדה. ומיקי לוי, התודות לך.
485 מילים של בועז ביסמוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.