אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות חזרתי מקבר רחל, התפללנו שם. פגשנו שם את ישיבת בני רחל, ישיבה של בני תורה שיושבים ולומדים שם. וזה אחד הרגעים שבו אתה מתרגש לראות את שרשרת הדורות – איך עם ישראל בנוי על אבות אבותיו, על האימהות.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אומנם עליתי ארצה לפני כמה עשורים, אבל בכל רגע נתון כשאני מגיע לעוד פיסת אדמה, עוד מקום קדוש של עם ישראל בארץ ישראל, זה ממלא את הנפש, ממלא את הערגה הזאת שאתה חש בדרך לכאן. תלאות רבות עבר עם ישראל, מכל אחת מהגלויות השונות, ואני עצמי הלכתי מאות קילומטרים כדי להגיע לכאן. וכשאתה מגיע וגואל עוד פיסת אדמה בארץ ישראל – וכאן, במקרה הזה, זה קבר רחל, מקום שבהסכמי אוסלו היה אמור להיות חלק מהרשות הפלסטינית, וברגע האחרון הרב חנן פורת, זכר צדיק לברכה, יצר הזדמנות, בשיח עם ראש הממשלה דאז רבין, זכרו לברכה, שבה לא מוותרים – לא מוותרים על האבות, לא מוותרים על האימהות – ואותה חלקה חוזרת והופכת להיות חלק, חלק מהריבונות של עם ישראל.
אני, עוד לפני המלחמה, הגשתי חקיקה שמבטלת את האפליה ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון. ישנה אפליה גזענית כלפי יהודים ביהודה ושומרון, שבה יהודי שרוכש קרקע ביהודה ושומרון לא יוכל לרשום את הקרקע הזאת בטאבו, אלא דרך איזשהו מינהל, דרך איזושהי דרך עוקפת, בעוד פלסטינים שחיים ביהודה ושומרון יכולים לרכוש קרקע, יכולים לרשום את הקרקע על שמם בטאבו, והדבר הזה הוא אפליה גזענית ממעלה ראשונה. עוד לפני המלחמה הגשתי את החוק הזה לשינוי היחס כלפי יהודים ביהודה ושומרון,
ואתמול קיבלנו בשורה גדולה מאוד מאוד, שהממשלה בעצמה מחליטה שהדרך הזאת שבה יהודי לא יכול לרכוש קרקע תתבטל מאליה, והחוק הירדני עוד מלפני קום המדינה יתבטל. ואני מקווה עוד שבתהליך קידום החוק הזה, החוק הזה של ביטול האפליה ימשיך להתקדם גם דרך הכנסת, דרך חקיקה, דרך כזו שלא נצטרך לטובתם של אנשים כאלה ואחרים.
התפקיד שלנו, בסופו של דבר, הוא להיות בכל חלקי אדמתנו – ביהודה ושומרון, בדרום, בצפון, גם ברצועת עזה – כי זו ארץ חמדת אבות, זו המדינה שלנו, זו חלקת האדמה שלנו, זו חלקת האדמה של עם ישראל על כל גלויותיו. ובעזרת השם, אנחנו מקווים שהגאולה והחלת הריבונות שמתחילה עכשיו תביא למצב שבו גם הגלויות יתקבצו ויגיעו לכאן, וגם אויבנו יבינו שאנחנו באמת ממשיכים לגאול את אדמתנו לעולמי עד. תודה.
364 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.