תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בציטוט. אלו הדברים: זהו רגע מכונן שמכריז לא רק על תוכנית אלא על עמידה ונחישות. זו הצהרה ברורה של רצוננו הפוליטי, התרבותי והכלכלי. אנו מציירים את קווי המתווה של פלסטין של מחר. את הציטוט הזה אמר מוניב אל-מסרי, הדוד של בשאר אל-מסרי, שהיום בוועדת הפנים של הכנסת דנו בעובדה המופרכת הזאת שתוכנית של בשאר אל-מסרי לקבל מלון מול העיר העתיקה, מול הר הבית בירושלים, הייתה אמורה להידון היום בוועדה המחוזית של ירושלים. במקום זה היא נדונה, ברוך השם, אצלנו.
בשאר אל-מסרי, ההורים יזהר שי, רובי חן, אייל ולדמן, 200 הורים שכולים ואחרים, תובעים אותו בארצות הברית על זה שמהמלונות שלו – אדוני היושב-ראש, כשהגענו למלונות שלו, מה היה מתחת למלונות שלו? מפקדות של הקומנדו הימי של חמאס, רשתות של מנהרות, אמצעי לחימה. והוא יקבל מלון – מלון, כאילו, אין גבול להיפוך הערכים הזה – הוא יקבל מלון מול הר הבית, מול ירושלים. יש דבר מעוות יותר מזה?
עכשיו, זו לא הייתה טעות בבניין הספציפי, זו לא טעות לגבי בשאר אל-מסרי דווקא, ולכן עליתי לכאן. זה עניין לאומי, כיוון שאנחנו ניצבים מול אויב – הכול משרת את הג'יהאד. ומי שקצת מכיר את המרחב - -
- - וקצת עוקב אחרי מה שקורה כאן: יש חוק איחוד משפחות, אדוני, דיברנו עליו במושב הזה; הוא לא עניין אנושי, הומניטרי, הוא עניין שנועד להזרים – כמו שכתוב בדוחות השב"כ – עשרות אלפי טרוריסטים לתוך מדינת ישראל, לגדל דור ב' של טרוריסטים. יש לך הומניטרי, באים לפה ארגונים הומניטריים. ארבל, 163 ארגונים. מה גילינו בדיונים בוועדות? בחוץ הומניטרי, כמו שהיו אומרים כשהייתי ילד על אבטיח, כן? אז זה בחוץ. במקרה הזה זה הפוך: הירוק בפנים – החמאס בפנים. בחוץ זה נראה הומניטרי, אבל הכול משרת דבר אחד – משרת את הג'יהאד, משרת את החמאס.
יש לך חינוך, ראינו מה זה בתי ספר ברצועת עזה. זה נראה כאילו בית ספר; מתחת – מחסן טילים; בכיתה מלמדים איך להשתמש בהם. כל הכלים לג'יהאד, ואותו דבר לגבי התוכניות. לכן אני אומר, זה לא רק בשאר אל-מסרי וזו לא התוכנית, והגיע הזמן שמוסדות התכנון שלנו יכירו את האויב. אנחנו נאבקים פה לא על איזו פינה, אנחנו נאבקים על המולדת. המאבק הציוני, לא רק שהוא לא תם, הוא נהיה יותר משוכלל ויותר מתוחכם, כי בדיוק כל הכלים הללו, כל הכלים הללו – חינוך ובריאות והומניטרי, וכאילו תכנון ובנייה – כולם משרתים דבר אחד.
בדיוק כמו שאמר הדוד שלו: קווי המתווה של פלסטין של מחר.
ועוד משפט אחד אני אומר. פלסטין של מחר זה ישראל שלא קיימת מחר, זה משחק סכום אפס. לכן הגיע הזמן שגם מוסדות התכנון יציבו לעצמם שיקולים לאומיים, שיקולים ביטחוניים רחבים, לא רק בקוטר של הכדור, להבין את התמונה הגדולה.
להבין מהותית את האויב, להבין את המלחמה, ולעשות הכול כדי שננצח בה. תודה.
442 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.