אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. ברוכים הבאים לתלמידי הרב גרוסמן, חזקו ואמצו. בשבועות האחרונים פורסמו הקלטות ישנות של אהוד ברק - -
כן, אחרי 7 באוקטובר, לפני 7 באוקטובר, כשתשמעי מה הוא אמר, זה כבר לא רלוונטי מתי הוא אמר.
- - ובהן הוא הציג את התוכנית שלו לשינוי הדמוקרטיה בישראל. בואו תשמעו, בהקלטה הוא אומר כי על המדינה לשבור את מונופול הרבנות על הנישואים, על הקבורה, ההגדרה מיהו יהודי, לפתוח את הדרך לגיור רחב ומסיבי. אבל הוא גם ציין שבשנים הראשונות של מדינת ישראל – תשמעו מה הוא אומר, אני מצטט: קלטנו כל מי שבא, בעיקר עולים מצפון אפריקה. זה מה שמפריע למר ברק. מדינות ערב זה מה שמפריע לו. אבל כיום אפשר להיות סלקטיביים יותר. שוב, זו הלשון שלו, היום אפשר להיות סלקטיביים יותר כלפי עולים, לבחור מי מגיע, את מי לקבל ואת מי לא לקבל. מזכיר אמירות אנטישמיות מהמדינה הכי ארורה ששמענו ב-50–60 השנים האחרונות. חברי הכנסת, אמירות כאלו מדברות בעד עצמן. ונשאלת פה השאלה היסודית: מהי מדינת ישראל שלנו? האם העלייה הפכה להיות הזדמנות לכלי מדידה דמוגרפי, או שהיא ערך ציוני והזדמנות לבנות את העם ואת המדינה המדהימה הזאת?
התשובה שלנו כמובן ברורה: העלייה לארץ ישראל היא ערך לאומי ודתי, היא חלק מהציונות שלנו. וכל עולה – שיהיה עם משפחה, ילד, איש מקצוע – הוא נכנס למדינה ולעם, הוא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל ומהעם היהודי. זה מתחיל בילדים. ילד שמגיע מצרפת, אדוני היושב-ראש, לא רק מחליף מדינה, לא רק מחליף שפה, תרבות וחברים; אם לא נותנים לו מסגרות חינוך מתאימות, אם לא נספק לו כיתות קליטה, תגבור בעברית וחונכות אישית, הוא ייפול בין הכיסאות. ואנחנו ניכשל, לא רק הוא ייכשל. החינוך הוא הבסיס לעלייה מוצלחת, והמדינה חייבת להשקיע בו באופן מיידי. זה ממשיך בבניית קהילות, בקליטה. הקליטה היא לא רק דירה, אלא חיבור למוסדות, לבתי כנסת ולמרכזי תרבות יהודיים. מי שמרגיש בבית נשאר בבית, ומי שלא מרגיש בבית הולך וחוזר למדינה שממנה הוא בא. תודה רבה.
312 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.