ברשותך, אדוני יושב-ראש הכנסת המכובד, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מודה שכשהודיעו לי שמזדמן לי לעלות ולנאום, התלבטתי, אדוני היושב-ראש, איך לנצל את זכות הדיבור שלי; אם להתמקד בהחלטה האווילית של כבוד השופט אריאל ארליך, עת החליט לשחרר את החשוד במעשים מגונים, שלא לומר אונס של ילדה בת שבע, שגובה על ידי הוכחות בחדר 4, רק בגלל שטען שהוא לא יודע עברית; או לדבר על "אהוד ברח, חם צוואר", חומד הפדופילים, שהרחיק עד ארצות הברית כדי לברבר את שנאתו כלפי כל מי שלא בן הגזע.
אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת קטי שטרית, הידעתם שאני ואת ואתה, ועוד לא פחות מ-59 חברות וחברי ממשלה וכנסת, אין לנו זכות קיום פה? אין לנו זכות להגיע לכאן? מה יש לנו לעשות פה? אין לנו זכות לעלות לארץ, אז שאנחנו נהיה בקודש הקודשים?
הלו, הייתה טעות לגישתו. לא, לא, אל תצא, הרי הגעת לפה בשביל לשמוע אותי. חבר הכנסת דוידסון, אתה אמרת שהגעת לפה כדי להקשיב לי, אז בוא, שב.
שב, שב. גם את תשבי.
את מזרחית וגם אתה סוג של מזרחי.
אז בואו, תקשיבו.
אותו עלוב נפש - - -
מה אכפת לך?
זקן השבט שלכם? רוב יש עתיד – אתם מתהדרים שהם מזרחים, ספרדים, ואף אחד מכם לא יצא נגדו? אף אחד מכם לא התנער מדברי האיוולת שלו? אדוני היושב-ראש, אבי יעקב, שיאריך ימים ושנים ביחד עם אימי - -
- - אסתר היקרה – אמן ואמן, וכן לאמור.
תודה רבה. הם לא זכו להיות רמטכ"לים, אדוני היושב-ראש. אבא שלי פועל פשוט.
עבד בתעשייה האווירית, עובד כפיים.
השם ישמור אותך, תודה רבה. תודה רבה.
תודה רבה לך. הוא דאג לא לצאת לחופשת מחלה גם כשהיו צבורים לו המון, מעבר למה שהוא יכול היה לממש, רק בגלל שהשליחות שלו בתעשייה האווירית – ויעיד על כך כבוד השר – הייתה כל כך חשובה לו.
אז שידע, האיום והנורא אהוד ברק, ההורים שלי וההורים שלךָ וההורים שלךְ, הם מלח הארץ, הם מיישבי הארץ. אומנם הם לא זכו לצל"שים, אבל הם זכו לאהבת המולדת, התפללו עליה שנים רבות והם מיישבים אותה הלכה למעשה. ושידע שאנחנו, בתמורה לזה, מכאן נמשיך, בעזרת השם, ונחזק את האחיזה שלנו, של מדינת ישראל, כמורשת אבותינו, כמדינת הלאום של העם היהודי. תודה רבה לך.
353 מילים של אליהו רביבו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.