תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני חי. לכל מי שדאג וכתב – אני חי, הכול בסדר.
צודקת, טלי. הכול בגלל קרמבו קטן.
אז אני בסדר, תודה. אדוני היושב-ראש, אתמול נסעתי לקריית שמונה. הייתי שם מהבוקר, עם ועדת החינוך של כנסת ישראל. בוועדה יש 15 חברים; היינו שם שניים, יושב-ראש הוועדה צבי סוכות ואנוכי. באמת התפלאתי: איך ארבעה חברים מהליכוד שנמצאים בוועדה, איך אף אחד לא הטריח את עצמו להגיע לסיור כל כך חשוב בקריית שמונה, שחווה קשיים כל כך גדולים? כולם מבינים את זה.
הגענו ושנפגשנו כמובן עם ראש העיר, עם הצוות שלו, עם צוות מערכת החינוך, היינו בשלושה בתי ספר, בגני ילדים, ושמענו על המצוקה הקשה כל כך של קריית שמונה. ישבנו עם אזרחים, ישבנו עם ילדים, עם תלמידים. תוך כדי המפגש הזה, בסוף, אתה יודע, אתה פוליטיקאי, עוברות לי מחשבות בראש, ואני אומר לעצמי: הם כל כך מתלוננים וכל הזמן חוזרים על המנטרה שלא מדובר רק על הצרה שלהם מ-7 באוקטובר, אלא מדובר על 40 שנה של הזנחה.
עשיתי חשבון. אמרתי: ב-1977 בגין עלה לשלטון, הליכוד בשלטון כבר 40 שנה on and off – יותרon מאשר off – והסתכלתי כמה בוחרים בליכוד בעיר קריית שמונה, וגיליתי שיותר מ-50% בוחרים בליכוד. ואני אומר לעצמי: אתם בוחרים בליכוד כבר 50 שנה, הם בשלטון כמעט 50 שנה, מזניחים אתכם 50 שנה. קריית שמונה נראית איך שהיא נראית כבר 50 שנה, שום דבר לא מתקדם כבר 50 שנה, ואתם ממשיכים לבחור ליכוד. סינדרום האישה המוכה.
איך יכול להיות שמתלוננים 50 שנה וממשיכים לשים את הפתק מח"ל 50 שנה? אני לא מבין את זה. אם מישהו יוכל להסביר לי איך יכול להיות שאתה כל הזמן מתלונן, לא טוב לך, מזניחים אותך, לא משקיעים בך, לא מקבלים תקציבים; אתה יודע מה, אין לילדים אפילו איפה ללמוד שחייה בקריית שמונה.
עיר, קריית שמונה – שום דבר.
לא משנה מה תגידו. לכו תפגשו עם התושבים, תשמעו מה התושבים יגידו, שהיחס שלכם לקריית שמונה זה דרעק כבר 50 שנה.
דרעק 50 שנה. לכן, אני אומר לתושבי קריית שמונה: אתם רוצים שיהיה לכם טוב? אל תשימו מח"ל. אל תשימו מח"ל.
כי 50 שנה לא טוב להם – אני לא מזלזל. סע לקריית שמונה ושמע מה הם אומרים. למה אתה לא נוסע לקריית שמונה?
אה, אני מתכנן. גם ביבי נתניהו מתכנן. אז בואו, תפסיקו לדבר ותעשו מעשים, תדאגו לקריית שמונה. אבל למרות שאתם אומרים, אני בטוח שלא תעשו את זה.
382 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.