הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבריי בקואליציה, אני קורא ושומע אתכם בימים האחרונים, את ההתבטאויות שלכם פה בכנסת, בתקשורת, ואם לא הייתי מזכיר לעצמי – אפשר לראות איך ועל מה אתם מדברים וכאילו לשכוח את כל מה שעברנו פה בשנתיים האחרונות. תגידו, עד כמה אפשר להיות מנותקים? המדינה בוערת, החברה שסועה, הצפון נטוש, יש לנו עוד חטוף בעזה, ובמה אתם עוסקים? בהצעות לסדר-היום נגד בית המשפט העליון, במהלכים לאי-הכרה בפסיקות בג"ץ, בלדרוס את נשיא בית המשפט העליון. תגידו לי, למה הפכתם בליכוד? מהליכוד של בגין הפכתם להיות הליכוד של בן גביר.

לפני שנתיים, כשנכנסנו לממשלת החירום, בשיא הכאב והשבר העמוק שהיה פה במדינה, הייתה הסכמה לאומית אחת ברורה, שגם אתם הייתם צד אליה: עוצרים את ההפיכה המשטרית, מפסיקים עם הטירוף, מתמקדים אך ורק בלחימה, בהחזרת חטופים, ועוסקים רק במה שבהסכמה רחבה. אבל אתם – לא. לא הספקנו למצמץ, וכבר חזרתם לסדר-היום הישן וההרסני שלכם.

החלטתם במודע להחזיר אותנו למקום הארור של 6 באוקטובר. חברי הכנסת, הקשבתם בסוף השבוע לאלי שרעבי? תקשיבו. תקשיבו לאלי שרעבי. הבן אדם שרד תופת, חזר מהשבי, וישב במוצאי שבת האחרון באולפן טלוויזיה והתחנן, התחנן בפניכם ובפנינו, וככה הוא אמר, הוא אמר: נבחרי הציבור אומרים דברים נוראים. המילים שלהם יכולות להיות מאוד בעייתיות. הוא היה עדין. הוא הזהיר שאם מישהו ייקח את החוק לידיים, הדם יהיה על הידיים שלכם, אבל אתם ממשיכים להסית נגד היועמ"ש ונגד הרמטכ"ל ובית המשפט העליון, נגד כל מוסד ממלכתי.

רבותיי, מילים הורגות. אתם משחקים באש. קוראים לדרוס את מי שמעביר עליכם טיפה של ביקורת, והכי כואב – שאתם פשוט שוכחים שאנחנו עוד לא אחרי. חמאס עדיין בעזה, עם נשק בידיים, אנחנו בול באותו מקום. יש חטוף בעזה שהמשפחה שלו מחכה שתחזירו אותו, אז איך אתם מעיזים בכלל להסתכל על המשפחה של רן גואילי בעיניים? במקום להפוך עולמות ולהחזיר אותו, אתם עסוקים בקומבינות פוליטיות, בוועדות חקירה מומצאות, פוליטיות, שישמרו עליכם, בביטול תפקיד היועמ"ש, מינוי עורך דין פרטי לממשלה. שכחתם מהכול. חזרתם לסורכם, לא למדתם כלום.

ואני רק מבקש מכם דבר אחד: תסתכלו החוצה מהאקווריום, שאגב, לפי ראש הממשלה, גם הוא לא יודע מה קורה בתוכו. קריית שמונה גוססת, חבל ארץ שלם זועק להצלה, תושבים שהפכו לפליטים בארצם לא מצליחים להשתקם. תראו את הלומי הקרב, את החברה הישראלית הפצועה והמדממת. האנשים האלה משוועים לעזרה, אבל אתם לא שומעים אותם. הם משעממים אתכם.

משפט אחרון, אדוני. אחרי שהתווספו למדינה עוד ועוד משפחות שכולות בעקבות המלחמה שניהלתם, אתם עוסקים בלקדם חוק השתמטות. זו חרפה, זו יריקה בפרצוף של לוחמי צה"ל.

ובמקום לטפל – וזה באמת משפט אחרון – במקום לטפל במה שנוגע לחיים של אזרחי ישראל, אתם עוסקים רק בהישרדות ובריסוק הדמוקרטיה. אתם יכולים רק להתבייש.