קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יצחק עמית, אתה ערל לב. ערל לב.
השבוע נחשף בתוכנית של איילה חסון כי שב"ח מהעם המומצא נפל, מעד, בעת שהותו בחנות בבאר שבע. בתגובה לכך, הוא תבע אובדן כושר עבודה - -
שב"ח. - - ובית המשפט פסק לטובתו פיצויים, תקשיבו טוב, 1.4 מיליון שקלים. לידי משפחתו של בעל העסק הגיעו סרטונים שבהם השב"ח משחק כדורגל, רוקד, והפציעה שלו בכלל לא מורגשת. הסנגורית ביקשה מהרכב השופטים שיצפו בסרטונים, אבל השופט עמית סירב בתוקף, כאילו הביא את הפסיקה כבר מהבית, וכלל לא רצה לצפות בראיות, למרות שהשופט מינץ דווקא כן ביקש לראות את זה. אז איך זה שלשב"ח יש זכות עמידה יותר מאשר אזרחי ישראל? זה לא נורמלי.
ועוד מקבל פיצוי אדיר, ללא אפשרות למשפט הוגן. האם תפקידו של בית המשפט הוא לעשות צדק? האם תפקידו של בית המשפט הוא להגיע לחקר האמת? מסתבר שלא, כאשר מדובר על השופט עמית.
אז מר עמית, אתה לא אמור להגן על אזרחי ישראל? האם זכויותיו של השב"ח חשובות יותר מהזכויות של אזרחי ישראל? איזה פסק דין מנותק, ערל לב. מה רצית שיקרה? שתאדיר את שמך בפני הקולגות שלך מעבר לים? שימחאו לך כפיים? שיזמינו אותך לכנסים, לקוקטיילים? שיזכירו אותך במאמרים? הכול כדי לשרת את האגו והמגלומניה שלך?
לצערי, זהו דפוס שחוזר על עצמו. אנחנו רואים את ההתנהלות של עמית וחבריו בפרשת הפצ"רית ובפרשת גלי-גייט. הציבור רואה בדיוק איך הם מכסים על האמת ומערימים קשיים כדי שמי שהכפישו את החיילים שלנו – שמגינים גם עליהם – לא ישלמו את המחיר ושהאמת תוסתר מהציבור.
ואת אלו, את האנשים האלו אתם רוצים שאנחנו נפקיד על ועדת החקירה הלאומית?
כן, חבריי לאופוזיציה, אנחנו כנציגי העם - -
- - נפעל כדי שתהיה פה מערכת משפטית חזקה, רצינית ואכפתית באמת, שדואגת קודם כול לאזרחי ישראל. אז, מר יצחק עמית - - -
אז, מר יצחק עמית, אתה לא האדם הראוי, לא להיות שופט ולא לאמון הציבור.
312 מילים של אושר שקלים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.