הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו חמישה ימים בתוך השנה הקלנדרית, וכבר יש לנו שישה נרצחים בחברה הערבית. שטויות, כבר לא סופרים את זה בכלל. היום בבוקר נרצחה אינה דנילוב, בת 49 מפרדס חנה. חמישה ילדים יש לה, שניים מהם היו נוכחים בבית בעת הרצח. לא ששמענו משהו מאיזשהו שר או שרה שאמורה להיות אחראית על זה – משם אני לא מצפה. אבל הייתה כתבה, או ריאיון, של דובר המשטרה. אתם מכירים את דובר המשטרה, סגן ניצב אריה דורון? אני בדרך כלל לא רוצה לדבר נקודתית על בן אדם, בטח ובטח לא קצין משטרה – אלא אם הוא עמית פולק, שזרק את הטלפון שלו לים. אבל בטלפונים האלה אנחנו לא מתעסקים – הוא בכלל לא קצין משטרה. הוא נראה כמו קצין משטרה, הוא הולך כמו קצין משטרה, יש לו דרגות של קצין משטרה, אבל הוא לא קצין משטרה. והוא דובר משטרת ישראל. יונה לייבזון עשתה ריאיון, אני בטוח שכולם ראו אותו. יונה לייבזון עשתה ריאיון, מדברת איתו על רציחות. ואז הוא – באמת, מצוטט, בציטוטים שאין לתאר את זה – הוא אומר לה: אנחנו מדברים על אירועים שאי-אפשר לצפות אותם, אתם סופרים לנו אירועים של רצח בתוך המשפחה. השם ישמור, איך אנחנו יכולים לספור רצח בתוך המשפחה? איך אנחנו מעיזים לספור רצח בתוך המשפחה, ובטח ובטח רצח שאנחנו לא יודעים לצפות אותו? סופרים לנו רצח שמישהו כותב פוסט שמעליב בן משפחה, ואז יש לנו רצח כפול.

מנסה יונה בריאיון להגיד לו, שומע, נשמה, זה רצח. מה אתה רוצה, שלא נספור? אם היינו יודעים על הרצח מראש – בשביל מה אנחנו צריכים אותך ואת דוברות המשטרה? היא מנסה לומר לו, והיא גם נותנת לו דוגמה: בממשלה הקודמת היה גם מספר הרציחות הזה – פשוט בחצי, זה לא שלא ספרנו אותם. ואז היא אומרת לו, זה היה חצי. והוא אומר לה, אני עומד על הטענה שלי, אני עומד על התשובה הזו, אנחנו לא יכולים לצפות מראש.

אין לתאר את האירוע הזה. דובר משטרת ישראל. באמת, לא נעים לראות את זה בטלוויזיה. השוטרים הם של כולנו. השוטרים והשוטרות עושים עבודה ימים, לילות, לילות כימים, מה שאתם לא רוצים, בשבילנו, בשביל כולנו. ואז יושב פעיל פוליטי, פעיל ליכוד פוליטי, ואומר: מה אתם סופרים לנו רצח בתוך המשפחה? אנחנו לא אמורים לדעת את זה. בבזוקה אין בדיחה כזו. אין, הם לא מצליחים, אף אחד לא יודע לחשוב על זה.

עוד פרט קטן. אתם זוכרים כולם את הפגנת החרדים שהייתה פה בירושלים, כמובן, בעד הגיוס של בחורי הישיבות, כן? אתם זוכרים את הבקבוקים שעפו על כתבת חדשות 12 ענבר טויזר, נכון? התיק נסגר. הכול מצולם, רואים את האנשים, רואים מי זורק עליה את הבקבוק, הגישו תלונה במשטרה. התיק נסגר, אין כלום, לא היה כלום, זה לא מעניין. אבל את הקובבה בחול על השר לביטחון לאומי קרוקודייל דנדי כולנו זוכרים. שם היה כתב אישום, שם – מעצר עם פלנלית. איזו מדינת חנמאל נהיינו.