הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. בחיים לא הייתה לי שתיקה כזאת ארוכה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס. גם רוצחים, גם יורשים. גם לא מתגייסים, גם הולכים להפגין בתל השומר מול הבקו"ם. אני חייבת לומר לכם – ליקוי מאורות, והעולם פשוט הפוך, בעולם הפוך אנחנו חיים. ובכל זאת אני רוצה להגיד לכם מה אמר לי אתמול חבר, מעל גיל 50, חבר יקר, שחלקכם גם מכירים אותו כאן בבית הזה, שי פלבר. מעל גיל 50, הוא עושה מילואים בפעם המי יודע כמה, והוא אומר לי: נתגייס גם אם נצטרך למות. נתגייס, גם אם נמות אנחנו נתגייס.

לצערי, יש מי שבשבילם חובת הגיוס, שמירה על הארץ, הפכה להיות גזירה, ביזוי, מותרות. ואני אומרת לעצמי, זה לא היה קורה, זה לא היה קורה אם לא היו מנהיגים חסרי אחריות. איך אתם יכולים להסתכל בעיניים של שי פלבר, מעל גיל 50? חבר טוב נוסף, דרור אופן – שהיה ראש המטה שלי, היום הוא כבר אח – נמצא עכשיו, משרת בצפון כבר למעלה מ-500 ימים, לדעתי, כשבבית יש ילדים קטנים.

לאן אנחנו דוהרים? לאן אנחנו לוקחים את המדינה היקרה והטובה שלנו? איפה הימים הטובים? איזו מנהיגות זו, לאן אתם לוקחים אותנו? הקמפיין שלכם מוכן ומוגש, ללכת ולחרב כל חלקה טובה. ללכת על הראש של השופטים. פשוט, המסר הברור שאתם מעבירים זה שאין דין, אין דיין, אין שופטים, אין שוטרים במדינת ישראל, כאילו זה לא ציווי מן התורה להעמיד שוטרים ושופטים בכל השערים.

אני לא מצליחה להבין איך בתוך כל חוסר המנהיגות הזה קשה למצוא קולות, קולות של צדיקים, מעטים מהם – דן אילוז נמצא איתנו, חבר הכנסת דן אילוז. לאן אתם דוהרים? תעצרו את זה, תעצרו. ואני מקווה שאומץ הלב שלך, דן אילוז ושל אחרים נוספים, ידביק אולי, אולי, כהוא זה, במעט, את חברי הכנסת האחרים, שרואים לנגד עיניהם איך מחרבים מדינה שלמה.

באיזה מקום אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו, הנכדים שלנו? מדינת ישראל הטובה והיפה, גם אם לא נסכים על הכול, ברור לנו דבר אחד: שצריך לשמור על מה שקיים ולא לקחת אותו מובן מאליו. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו הדור שזכה להגשים חלום, לעלות לארץ, לבנות פה בית בארץ ישראל. ואתם לוקחים את הדבר הזה, ולא יעזור, לא רק ההיסטוריה שופטת אתכם – גם ההווה. הריב והמדון, השנאה, הפילוג, במה הם תורמים? במה הם תורמים? בזה שאנשים כבר ברחובות מתחילים לריב אחד עם השני? בזה שתאונות הדרכים הולכות וגוברות? בזה שהקורבנות, באלימות כלפי נשים ובכל תחום אחר, המספרים הולכים ומזנקים?

תעצרו, תעצרו. יש לנו אחריות – לא עלינו, לא רק על הדור שלנו. יש לנו אחריות, לא כמי שנמצאים בבית הזה וכאילו המשחק הפוליטי הוא הכול וחזות הכול, והעיקר – הישרדות פוליטית. יש לנו אחריות על ילדי ישראל, יש לנו אחריות על מדינת ישראל, על ארץ ישראל, יש לנו אחריות על הקיום שלנו כאן, בבית הזה. ולצערי האחריות הזאת מופרת יום-יום, יום-יום, שעה-שעה, בכל כך הרבה תחומים, והמסר המאוד-עצוב שעובר לאויבינו זה בעצם שאנחנו חלשים פנימה בבית.