הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מדי שבוע אנחנו מארחים בכנסת מכינות, ומדי פעם גם יוצאים לארח מכינות במקומות שהן נמצאות. המדינה משקיעה בכל ילד במכינה בסביבות 20,000–30,000 שקל, ההורים עוד 10,000, ומגייסים עוד 10,000 שקל מתורמים. ואתה מסתכל על מכיניסטים, ומה שאתה רוצה לראות, שעל ה-50,000 שקל בשנה שמושקעים בהם, אתה תפגוש רצינות ואיזה דרך שהם עושים.

היום ביקרה בכנסת מכינת כמהין של דרך ארץ, מכינה שהיא חלק ממכינות אופק, והיופי של מכינות אופק הוא שהן פתחו את הדלת לרבים רבים בחברה הישראלית להיות חלק מעולם המכינות ולעשות שירות משמעותי בצה"ל. זכינו, כמה חברי כנסת כאן, לסייע למכינות אופק ולהגדיל את התקציב שלהן לשנה הבאה, וגם לתקן מעט את התקציב הקודם. והיעד המשותף שלנו עכשיו הוא להביא חוק שישווה את התנאים של מכינות אופק למכינות הרגילות, ולא יהיה תלוי בטובה של אף אחד, ותהיה להן תקנה משל עצמן.

היום דיברתי עם אותם 40 ילדים. נכנסתי לחדר, ומשום מה הייתה שם רצינות, ואני אוהב את השיחות האלה, כשיחות אישיות. ושאלתי שם: מה המכינה עשתה לכם? ואחת הנערות אמרה: אני חוזרת הביתה, ויש לי פתאום קשר טוב יותר עם ההורים, דיבור כן ושלם יותר עם המשפחה, ורצון להיות חלק מהמשפחה. אמרתי לה: רק בשביל הדבר הזה הייתה שווה כל המכינה, לשמוע את התהליך שעשית. והתחייבתי בפניהם שאני אפגוש אותם בעוד שנה.

שרון, בעוד שנה אני אפגוש אותם שוב, כדי לראות מה איתם, כי אני רוצה קשר, כי הם נכנסו לי ללב, והם גרמו לי לפתוח ולספר על ההורים שלי ועל הילדות. ובכל שיחה כזאת עולה גם התחושה שלפעמים בן אדם שלהורים שלו לא היה כסף, לא היו אמצעים, או שהם עולים חדשים, מתבייש בהורים שלו. וזה גם מה שאני חוויתי כילד, כי לא תמיד הייתי גאה בזה שאימא שלי תבוא לבית ספר ותדבר מרוקאית. היום אני יודע שהיא אישה נשגבת, גדולה מהחיים.

וזה גרם לי ככה לדמוע, לבכות איתם. ואתה רואה שישה-שבעה חבר'ה בוכים איתי, ודממה, והם משתפים, ואחרי זה השיחה עברה גם קצת לצחוק וקצת להומור. ואני אמרתי להם: לא סיפרתי לכם על עצמי, על ילדות ואתגרים כדי לפאר, אבל ניצחתי, ניצחתי את ה-11 שנות לימוד, ניצחתי את הקשיים בגולני, ניצחתי את זה שלא הוציאו אותי לקצינים. כל אחד מכם ראוי להיות קצין או קצינה.

בדיוק. אתה יודע מה אני עושה כסגן יושב-ראש במצבים האלה? אני אומר לבן אדם: משפטי סיום, ואז יש איזה סיום יפה כזה, כמו סיומת.

תודה. תודה. אז אמרתי להם: אני מספר לכם את זה כי כל אחד מכם הוא קצין וקצינה, הוא מנהיג ומנהיגה, ויהיו נפילות, והמבחן שלכם הוא לא שאתם תרוצו ולא תיפלו. רצתם, נפלתם – קמתם. המבחן הוא לקום.

אז אני רוצה להצדיע למכינות אופק, וספציפית סגרתי עסקה עם מכינת כמהין דרך ארץ לראות מה מצבם בעוד שנה. תודה, היושב-ראש.