קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אם היו שואלים אותך כמה כסף משקיעה מדינת ישראל בהזדמנות שווה לילדים עם צרכים מיוחדים, נכים, לצאת לטיול? אם היו שואלים אותך: כמה כסף מדינת ישראל משקיעה בלעזור לגופים ועמותות להוציא ילדים לטיול? על השאלה הראשונה – יש עשרות מיליונים לחברה להגנת הטבע, למדרשות, לבתי ספר שדה. ב-1993 הוקמה עמותה, עמותת לֹטם, ואמרה: אנחנו ניתן זכות שווה למשפחה של ילד עם כיסא גלגלים לצאת לטיול בטבע. 30 שנה, מ-1993, הם לא הצליחו לקבל תקנה של משרד החינוך. ומגישים. הם הלכו לבג"ץ. אז בג"ץ אמר למשרד החינוך: אתם תתקנו את התקנה של לטם. תיקנו, אבל הכניסו עז. אמרו: מי יוכל לקבל כסף לטיולים? מי שיש בבעלותו בתי ספר שדה, וכמה כיתות. זה כמו שמדינת ישראל תגיד: מי יוכל להיות יזם הייטק? מי שקנה בניינים. אתה לא שואל כמה בניינים קנית. אתה שואל כמה עובדים יש בהייטק. העמותה הזאת מפעילה 50,000 ילדים.
היום הגיעו לוועדה שלנו לדיון בנושא הורים משדרות, הורים מעוטף עזה. אימא, אליזבטה, היא אומרת: פעם ראשונה בחיים שיצאתי מהבית לטיול עם הילד על כיסא גלגלים, עם עמותת לטם; פעם ראשונה שהילד שלי, עם כיסא גלגלים, הולך כל שבוע לחוג סיירות – בלעדיי, מוכן לוותר על אימא, בגלל המדריכות של עמותת לטם.
הם בתום לב רוצים צדק, אז הולכים לבג"ץ. אז בג"ץ אמר: תשנו את התקנון.
אבל איך הם שרדו? אתה יודע מי זה הנחוש שם? אני אגיד לך, אתה בקי, אדוני. עשיתי חידון לעובדות שלי. מי יושב-ראש העמותה של לטם? אעשה גם חידון, הבעיה שיש פה ידענים – מיקי. סורין הרשקו, מי זה?
אתה רואה, תלמיד חכם, והיושב-ראש שלנו יודע. סורין הרשקו, גיבור ישראל, צנחן, לוחם. במבצע אנטבה כולם נותנים כבוד רק לסיירת מטכ"ל. מעט יודעים שהיה מאמץ לקחת לוחמים נבחרים - - -
מבצע אנטבה – אחת הדרכים במבצעים של הצבא, שהיו גדולים, כמו כחול וחום ואחרים, היא מצד אחד לשלב יחידות עילית, שייטת, מטכ"ל, מצד שני לתת הזדמנות ללוחמים איכותיים בגדודים להצטרף. אז באנטבה העלו על המטוס לוחמים מגולני וצנחנים למשימות מיוחדות: להשתלט על אזור המטוסים, לעשות חסימה. מי שנפצע הכי קשה זה סורין הרשקו. הבן-אדם לקח את הכאב שלו, על כיסא גלגלים, להוביל את העמותה הזאת. ומאיפה הוא מביא את הכסף? מתורמים. הוא מחזר על הפתחים, והוא עושה בג"ץ נגד המדינה. ואומרים לו: נתקן את התקנה. מתקנים, ומכניסים לו עז: אתה צריך להיות בעלים של בניינים. הוא כבר מראה 50,000 משתתפים; הוא מראה הורים שמחים. עלתה מיכל עוזיהו משער הנגב להגיד: בלי האנשים האלה לא הייתי עוברת את המלחמה. הם לקחו את הילדים שלי עם צרכים מיוחדים, אני סומכת עליהם. מבין 50,000 המשתתפים, 60,000 הם מסגרות חינוכיות של משרד החינוך – או העירייה קונה או התורם נותן או בית הספר משלם, אבל אין תקציב. הם לא יכולים לקבל כסף. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
לא, אחוז. 60% מ-50,000. זה תלמיד חכם מקמ"ג.
אז אני אומר לך שאני לא כועס על השר קיש, כי עוד לא דיברתי איתו. הוא לא יודע על זה. לפעמים כשר - -
- - קורה משהו שאתה לא מכיר. ואני איידע אותו ואבוא לפגוש אותו, ואחרי 30 שנים אני אדאג לילדים האלה. ואיך אמרתי להם בשיחה? אמרתי להם: אתם יודעים, אני עזבתי ארבעה תיכונים, הייתי ילד שובב. הייתי בישיבה תיכונית פעמיים, עוד ישיבה תיכונית. תיכון דתי, תיכון לא דתי. התגייסתי בגיל 17. מה כן עשיתי? הלכתי לבני עקיבא, הייתי מדריך והלכתי לחוגי סיירות. וכשבאתי לגולני להיות לוחם, עמד לזכותי שעמדתי מול ילדים בבני עקיבא, ועמד לזכותי שניווטתי והיה לי שק שינה וחציתי את הערבה וחציתי את הכינרת ברפסודה. וזהו, זה אפשר לי להיות לוחם בגולני ולהיות קצין ולהשלים את ההשכלה.
היית מפקד מחוז ירושלים ב-1991?
אבל מיקי, מה נתן לי הזדמנות? חוג סיירות, הזכות להיות בטבע, לטייל. אתה היית צריך לראות בכי בעיניים של אימהות שאומרות: תנו לנו לצאת עם הילדים לשבוע בטבע. תנו לעמותה הזאת כסף. מעט מיליונים שעושים מהפכה בחיים של הילדים, הזדמנות שווה וזכות יסוד לצאת לטבע לילד עם צרכים מיוחדים ומשפחתו.
אני אדבר עם שר החינוך, אני מקווה שהוא שם ידפוק על השולחן ויביא את התוצאה. תודה רבה.
654 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.