קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מי שנהג ברכב ועשה תאונה נוראית לא יכול אחר כך למנות את מי שיחקור אותו. הוא גם לא יכול לחקור את עצמו. כי זה דבר מסוכן, כי זה מבטיח שתהיה עוד תאונה. אין מקרה בהיסטוריה של מדינת ישראל שיותר מצדיק צורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. קרה לנו האירוע הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. מאז השואה לא קרה לנו אסון בסדר גודל כזה, סדר גודל תנ"כי, ועדיין הממשלה המנותקת הזו מסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית.
עכשיו, תבינו, אין להם בעיה שדברים ייחקרו, הם פשוט לא רוצים שחס וחלילה זה יגיע אליהם. ואיך אני יודעת את זה? כי הרבה פעמים חברי הקואליציה הזו – בעיקר ראש הממשלה, כשהוא ישב באופוזיציה, דרש בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית. זה קרה בפרשת הסוהרות, בפרשת הרוגלות, במלחמת לבנון השנייה. הוא דרש בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית, והוא מאוד האמין, אגב, למערכת המשפט ולנשיא העליון שימנה את יושב-ראש הוועדה. אבל רק כשזה נוגע לדברים שקורים במשמרת שלו, ולצערי קרו לנו הרבה מאוד אסונות במשמרת שלו: אם זה אסון מירון, האסון האזרחי החמור והקשה ביותר שהיה פה אי פעם, שאם היינו באמת מפיקים ממנו לקחים אולי לא היה בא עלינו בכלל 7 באוקטובר; אם זה טבח 7 באוקטובר, כמובן; אם זה אסון הכרמל. בכל המקרים האלה פתאום ועדת חקירה ממלכתית לא מתאימה לו, פתאום אי-אפשר לסמוך על החוקרים. ובאמת הארכיון הטלוויזיוני עמוס, עמוס, עמוס בציטוטים של השרים שיושבים בממשלה הזו כשהעכוז שלהם דבוק לכיסא. הם מסבירים לנו למה חשוב וצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל פתאום מהפוזיציה שלהם הכול השתנה. פתאום לא צריך את זה.
זה רגע שבעיניי הוא באמת מבייש, אבל אני מבינה למה הם כל כך מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית. הם מפחדים כי הם לא רוצים שהציבור ישמע מי המציא את הקונספציה שחמאס הוא נכס, מי המציא את הקונספציה שחמאס הוא נכס, מי העביר להם דרך קטר במשך שנים רבות סכומים אדירים של כסף, מי סירב שוב ושוב ושוב לאשר את חיסולו של סנוואר – מערכת הביטחון אומרת ששש פעמים היו לנו הזדמנויות לחסל אותו, וראש הממשלה הזה פשוט סירב. הוא לא רוצה שיתעסקו בזה.
עכשיו, בואו, היה פה תהליך מטורף של קונספציה מטורפת, שאם אנחנו לא נפיק ממנה לקח, זה פשוט יחזור על עצמו. בואו, היו צעדות שיבה על הגדר. חמאס הקים עמדות צבאיות לאורך כל עוטף עזה. אני הייתי בנתיב העשרה, ראיתי בעיניים, כמו שאני רואה אותך, היושב-ראש, ככה, במרחק הזה מהגבול שלנו, הקימו חמאסניקים עמדות, בחלק מהמקרים הם ממש תלו שלטים: חכו, חכו, אנחנו נבוא אליכם הביתה. וכל זה לא הספיק לממשלת המחדל. לא הספיק. עדיין נתניהו היה מכור לשקט, והמשיך להעביר להם כספים. סנוואר, שראה שאנחנו לא מתעוררים, המשיך' בשיטת הסלמי, להקים עוד עמדות ועוד עמדות, ולהתגרות ולהתקרב לגדר. ושום דבר לא עזר, שום דבר לא עורר אותנו. הכתובת לא הייתה כתובה על הקיר – היא פתחה מהדורות חדשות, ועדיין ראש הממשלה בנימין נתניהו לא התעורר, ואת זה צריך לחקור.
אני אומרת, בישיבה הראשונה של הממשלה הבאה נכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הנזקים, הנזקים כבר מצטברים. עצם העובדה שאנחנו כבר למעלה משנתיים אחרי פרוץ הטבח ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה, עצם הזמן שעובר מטשטש את הראיות. ועכשיו אם הם יקימו ועדת חרטא-ברטא, שגם היא תטשטש את הראיות, יהיה קשה להגיע לחקר האמת. זה נזק אדיר, אדיר, גם למשפחות, שמגיעות להן התשובות, וגם ככה פשוט לא נצליח למנוע את האסון הבא. ככה לא מתנהלת מדינה שהיא חפצת חיים.
לאורך תקופה מתנהל קמפיין סדור על הראש של נשיא בית המשפט העליון. מדוע זה קורה? מדוע לא מכנים אותו בשמו? מדוע קוראים לא לכבד את פסיקותיו? מדוע לא מזמינים אותו ליציע הכבוד בטקסים רשמיים? מדוע שר המשפטים לא מוכן אפילו לקיים איתו פגישת עבודה רגילה? כל המסע הזה של דה-לגיטימציה נועד להשיג דבר אחד – כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי שהם יגידו: אי-אפשר, כי עמית הוא לא לגיטימי. הם עשו את זה בצורה שיטתית. ואני שואלת: למה כשהשופט עוזי פוגלמן שימש כנשיא העליון, מדוע אז לא הקמתם את הוועדה הזו, את ועדת החקירה? גם הוא לא בסדר? כולם לא בסדר? או שאתם פשוט לא רוצים שיגיעו לחקר האמת, כי האמת המכוערת עלולה להיות מאוד מאוד לא נוחה לכם?
אז שימו לב, למרות שהממשלה הזו מנהלת קמפיין שטני על שופטי ישראל, שבאמת בעיניי כבר נשקפת סכנה לחייהם מרוב שכל הזמן מטילים בהם רפש – למרות הקמפיין השיטתי הזה, עדיין, גם היום הציבור בישראל מאמין יותר לוועדת חקירה שתוקם על ידי שופט ולא לוועדת חקירה שתוקם על ידי פוליטיקאי, עדיין האמון במערכת המשפט גבוה יותר מהאמון במערכת הפוליטית, כי עם ישראל יודע שהממשלה שנמצאת פה אינה נקיית כפיים, היא מעוניינת לטייח. וגם אחרי כל קמפיין ההשמצה עדיין יש רוב מוצק שדורש הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, רוב אפילו בקרב מצביעי הקואליציה הזו.
ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד לסיום: חברי הקואליציה הזו מנסים לדחות את הקץ, אבל בקרוב מאוד תהיה מערכת בחירות, ומערכת הבחירות הזו תהיה בגדר משאל עם שבו הציבור יצביע על שתי שאלות מרכזיות: הקמת ועדת חקירה ממלכתית וגיוס שוויוני לכולם. בשתי סוגיות הליבה האלו הממשלה הזו נמצאת באופסייד רציני, פועלת נגד ציבור הבוחרים שלה, וזה יבוא לידי ביטוי היטב במערכת הבחירות הקרובה, שתהיה פשוט משאל עם אחד גדול. תודה.
819 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.