קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עשיתי חמש, אבל בוא נראה. אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת וסגנית מזכיר הכנסת, מהשעה 16:00 עלו פה שרים וחברי כנסת והסבירו לנו כמה ממשלת ישראל היא ממשלה טובה, מתפקדת. דיברו פה על איראן, על החות'ים, על מצרים, על עזה, ורק על מקום אחד הם שכחו לדבר – על מדינת ישראל. אני לא יודעת באיזה עולם חיים חברי הממשלה, שהם חושבים שמה שקורה בישראל זה טוב. אולי הבעיה היא באמות המידה של הממשלה, אולי הבעיה היא בזה שהיא מנותקת מהעם, או שאולי, חברת הכנסת שלי טל מירון, יכול להיות שיש פה בעיה של סטנדרטים נמוכים. אולי הממשלה כל כך שקועה במשחק הכיסאות, שהיא לא שמה לב. אז אני מוכנה להיות קולגיאלית ולעזור עם תקציר האירועים האחרונים.
השעה 21:05. כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים עכשיו. עכשיו, ברגע זה, כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים. הממשלה יודעת את זה בכלל? הם קראו את הדוח של המוסד לביטוח לאומי? זה מעסיק אותם? אין לאזרחי ישראל בגללם אפילו לא שר רווחה ולא שר בריאות, שיוכלו לקחת את הדוח ולסייע לילדים האלה, שהבטן שלהם לא מלאה גם הלילה.
בסוף השבוע האחרון, תהליל עאמר, אישה בת 30, העלתה סרטון שלה עם רכב חדש, וכמה שעות אחר כך היא נמצאה ירויה בו. תהליל היא האישה ה-40 שנרצחת מתחילת השנה. 40, זה מספר חסר תקדים. העלייה התלולה ביותר השנה ברצח נשים היא בחברה היהודית. קיימנו הבוקר דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, והכיסא – לא להיות מופתעים – של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר היה ריק. נשים בוועדה דיברו בפחד על הרצח הבא, ואת השר בן גביר זה פשוט לא מעניין, אין דרך אחרת להגדיר את זה. אבל העיקר, עולים פה ואומרים איזו ארץ נהדרת וטובה, והממשלה מצוינת. נהדרת למי? בטח שלא לנשים מאוימות בישראל.
אלימות מתנחלים – ראש הממשלה ניסה להסביר אתמול שזה איזה קומץ זניח. גם היום הוא אמר שהוא יטפל אישית בפורעים. כמו בכל יתר הנושאים, יש בעיה בתפיסת המציאות הלקויה בממשלה, והקומץ הזניח הזה, כפי שאמר ראש הממשלה, יצא גם הערב לשרוף בתים ורכבים. וגורם ביטחוני בכיר הצהיר, ואני מצטטת: "אנחנו נמצאים על סף איבוד שליטה מוחלט ביהודה ושומרון". אבל בסדר, השר דיכטר, שהיה גם ראש השב"כ – אגב, בזמן שאני הייתי חיילת בשב"כ – אמר פה קודם שהמדינה במצב הכי טוב שיש. מה נגיד? יותר טוב מזה – נשתגע.
משפחות המילואימניקים נאבקות כל יום להכרה עבור טיפולים ותמיכה בהן ובילדיהן, מותשות מהביורוקרטיה מול קרן הסיוע. גם כן שם, "קרן סיוע". המיץ שלהן יוצא עד שהן מקבלות את הסיוע הזה. המדינה ששלחה אותם לשדה הקרב לא מצליחה לסייע להם, וזה ביזיון – אחד מהגדולים שנרשמו על שם הממשלה הזאת.
האלימות – וואו, אדוני היושב-ראש מכיר היטב, אבל אני מצטערת להפריע לאידיליה שצוירה פה, רק הבוקר גבר בן 37 נפצע באורח - - -
לא, אפילו היה שר רווחה טוב, יש לומר - -
- - חבל שהוא לא נמצא, עם הדוח שעכשיו יצא.
גבר בן 37 נפצע באורח בינוני באירוע אלימות בחולון. אין יום בלי ידיעה על דקירות, אלימות פיזית קשה ותקיפות שמתרחשות, וזה בכל מקום – ברחובות, בבית ספר, ואפילו מול חברי כנסת ושרים. רק במוצ"ש האחרון השר בן צור הותקף על ידי – איך הממשלה קוראת להם? קומץ, על ידי קומץ עבריינים שחסמו את מכוניתו וזרקו עליו אשפה. אותו so called קומץ אולי גם תקף כתבת בהפגנה שהייתה לפני כשבועיים. אבל מה זה משנה? זה ממוסגר כשולי.
זה לא שולי, זה כאוס מוחלט וזה בחסות הממשלה. ורק היום, לצערי הרב, חברתי היקרה חברת הכנסת קארין אלהרר, הייתה תחת מתקפה אלימה ובזויה ובריונית, שבה אדם איים שייתן לה מכה בראש עם אלה והציע – אתה שמעת מה הוא הציע? הוא הציע לקחת אותה עם כיסא הגלגלים ולעזוב בירידה.
הוא עדיין חופשי. הוא עדיין חופשי. הרי האלימות הזאת היא מחרידה, והיא לא בחלל ריק. תמיד היו קומץ של פורעים ועבריינים. הבעיה בממשלה הזאת שחלקם עבריינים מורשעים בתמיכה בטרור. אחד מהם הוציא את הסמל של ראש הממשלה רבין ואמר: כמו שהגענו לרכב של רבין נגיע לראש הממשלה, ואכן רבין נרצח ואותו שר נמצא פה בממשלת ישראל. השר הזה ודומיו נותנים רוח גבית לקומץ הזה, שהוא מזמן כבר לא קומץ, ותחת כל עץ רענן מלבים אנשים צעירים, אולי טועים בדרך, אבל הם מכוונים אותם ומכוונים אותם מהבית הזה. אבל אז עולה השר דיכטר ומדבר איתנו על החות'ים ועל מצרים, ומי צריך אויבים מבחוץ כשהממשלה מתנהגת כמו מחלה אוטואימונית שתוקפת את עצמה והורסת כל חלקה טובה שקיימת כאן?
ומה עוד מבית היוצר של הממשלה הכושלת הזאת? אנחנו בימים שלמדינת ישראל אין שר בריאות, אין שר רווחה, אין שר פנים, אין שר עבודה, אין יו"ר לוועדת החינוך, אין יו"ר לוועדת הבריאות, והציבור – שיחכה. השר דיכטר הסביר שזאת הממשלה הכי מצוינת שקמה פה. אז מה אם נפגעות אלימות מינית לא מקבלות את מלוא המענים שהן זכאיות להן בחדרים האקוטיים? אז מה אם אנשים עם מוגבלויות לא יכולים לממש את חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, כי אין אפשרות לדון בתקנות כי אין שר רווחה? אז מה? אז מה אם ארגוני החברה האזרחית מדווחים שכ-70% מהם נמצאים במצוקה כלכלית והפכו בעצמם לארגונים במצוקה שמטפלים באוכלוסיות במצוקה? אז מה אם אנשים עובדים במשמרות כפולות בשביל לקנות מטרנה לילדים שלהם? אז מה אם משפחות צעירות שעובדות קשה נאלצות להסתפק במקרר חצי ריק? אז מה? כלום לא מעניין את הממשלה הזאת.
שיטת העבודה – שנייה, אדוני, אני מסיימת. שיטת העבודה זה גזלייט על טורבו לציבור. עומדים פה ואומרים טקסטים שבינם לבין המציאות אין דבר ואף לא חצי דבר, אבל מה אכפת להם? יש להם דף מסרים לפמפם. והציבור, אם הוא יכול, שיסבול בשקט תודה, היושב-ראש.
891 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.