קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לך, חברת הכנסת שלי, תראי אם את מזהה מי כתב את זה, ואחרי זה, גם מה משותף לעוד כמה שאני אקריא.
כן. "משרד הביטחון, הממשלה, מינהלת החטופים, המשטרה, כל הגופים הממשלתיים מפקירים אותי באופן גורף. מסננים אותי וכותבים לי שהשעה מאוחרת. בשדה התעופה רמון החליטו לעכב אותי דקות ארוכות, כשאני נכה עם פטור ואת אבא שלי, בגלל מזוודה חריגה. גרמו לי לבכות ולהתקף חרדה חמור מאוד. לפחות שלוש פעמים שאלו אותי שאלות באבטחה, עיכבו אותי וגרמו לי להתקף חרדה חמור מהשעה 17:00" ועד 01:00. "ביום שעליתי עם הצלב האדום היה רגע שהסכמתי לעצמי להישבר, להתפרק, לבכות, ועכשיו הדמעות עולות לי שוב. ברגע שעליתי לאוטו אמרתי לעצמי שאני לא צריך להחזיק יותר, ומותר לי להישבר, זה נגמר. הסיוט שלי נגמר, וזה הרגע לאסוף את החלקים".
מי שכתב את זה היה רום, שחזר, רום ברסלבסקי, שחזר. ואני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת, מה משותף לרום, לגיא גלבוע דלאל, לבר קופרשטיין, למקסים הרקין, לאלקנה בוחבוט, למתן צנגאוקר, וכמובן גם לנטלי, לגלי וזיווי ברמן, לאלון אהל, לאליה כהן, לאוהד בן עמי, לירדן ביבס, לאלי שרעבי, לארבל יהוד ולעופר קלדרון, מלבד היותם החטופים? כולם, כולל כולם, אדוני היושב-ראש, איך שחזרו מהשבי – חלקם אחרי שנה, חלקם אחרי שנה וחצי, חלקם אחרי שנתיים – פתחו הדסטארט לגיוס המונים כדי להשלים את מה שהממשלה לא השכילה לתת להם. ואני יודע, אדוני היושב-ראש, שנעשו תיקוני חקיקה שמאפשרים, במסגרת הגמישות הלא כל כך קיימת של ממשלת ישראל, לתת להם תנאים, מה שנקרא, מפליגים בראי הממשלה.
אבל אני רוצה לקחת אתכם, חבריי חברי הכנסת, למסע בן שישה ימים בארצות הברית של אמריקה, או כמו שסמוטריץ' אוהב לומר,The United States of America . אני, אדוני היושב-ראש, מסתפר בערך פעם בחודש. אני לא יודע מה איתכם, אני משער שפחות או יותר, מה לעשות, לפי כמות השיער, אני מניח שאתה סביב אותו לוח זמנים. אני משלם כ-70–80 שקלים לתספורת. שישה ימים בארצות הברית, חבריי חברי הכנסת, שחלקכם הרב לא נמצאים בה, שישה ימים בארצות הברית עלו למשלם המיסים 21,000 שקל לספר.
כל חברי הכנסת בכנסת ישראל יכלו – אני מניח שתספורת נשים קצת יותר יקרה, תספורת גברים קצת פחות. נגיד בממוצע 120 שקל, 100 שקל. סתם כדי לדבר במספרים שלמים, פעמיים יכולנו כולם להסתפר באותו הסכום, וזה היה מספיק לנו לחודשיים. שישה ימים בארצות הברית, שילמנו 22,000 שקל לספר, 21,000 שקל למאפרת, 10,000 שקל לצלם – כשיש, אגב, לשכה ממשלתית לפרסום, כן? 12,000 שקלים על כרטיסי סים. כאילו לא שמעו על סים אלקטרוני שאפשר לשים, eSIM. 12,000 שקלים על סימים? מה עושים עם הסימים? 8,600 שקלים, אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה? למשאית שתסחוב את המזוודות. 420,000 שקלים למה? כי רצו להאריך לסוף השבוע.
אתה שמעת פעם על הוצאה – אני רוצה לדעת איזו תספורת עשה ראש הממשלה, כי אני מסתכל עליו כשהוא בארצות הברית, אני מודה, אני מסתכל – ב-22,000 שקל לשישה ימים. לא דיברתי עכשיו על הסעות, לא דיברתי על מלונות.
תשמע, אני מכיר אותך שלוש שנים, אין סיכוי שאתה לקחת מאפרת ב-21,000 שקל.
אתמול התפרסם דוח העוני במדינת ישראל, מה שאני בטוח שאתה מכיר – 2.6 מיליון עניים במדינת ישראל, מעל מיליון ילדים חיים באי-ביטחון תזונתי. אני לא אדבר על הקרמבו, חבר הכנסת דוידסון, ואני לא אדבר על מטרנה – אי-ביטחון תזונתי.
עכשיו, הוא לא היחיד. רגב מפציצה ב-20,000 טיסות. מאות מיליוני שקלים שהולכים באמת במופע חזירי – אני מצטער, זה פשוט מופע חזירי. אין לתאר את הפער בעם הזה בין חטופים שחוזרים וצריכים לגייס מהציבור כסף, בזמן שראש ממשלת ישראל, בשישה ימים, גם אם זה לא סכומי כסף גדולים, לוקח 22,000 שקל לספר. ואף אחד פה לא יכול לשכנע אותי שזה אירוע נורמטיבי, אני מצטער מאוד. זה לא אירוע נורמטיבי – זה אירוע חזירי, נהנתני, ואנחנו הסתגלנו להוריד את הראש, לא לדבר על זה, זה כסף קטן. יבוא אבי שמחון לוועדת הכספים, כשנדבר על 680, 700 מיליארד שקל לתקציב, ויגיד: זה אפילו לא פרומיל של הפרומיל. העשיר בחיים לא יראה את העני. מה משפחה ממוצעת שחיה בקו העוני וחוסכת שקל לשקל ומסתכלת על הריבית, כמה זה עלה או לא עלה וכמה הצהרונים עלו או לא עלו, ועושים את החישובים על תרופות ועל ילדים – וזה לא שיח פופוליסטי – על מזון, מה הם יגידו על 40,000 שקל על ספר ומאפרת? זה סטייט אוף מיינד של חזירות, של ניתוק מוחלט, שהציבור לא יכול לסבול, ואנחנו לא צריכים לסבול.
אבל אין, הוא מלך. אז אי-אפשר לדבר על המלך. הוא צריך ספר ותספורת של מלך. ותספורת של מלך, רבותיי וגבירותיי, חברי הכנסת, עולה לנו 20,000 שקל בשישה ימים. הגיוני לחלוטין. לא נעים לי לשתות מים אחרי האירוע הזה. אני לא אשתה, תודה רבה.
שמעתי שראש הממשלה התעורר עכשיו, ממש לאחרונה, משנת היופי, והוא אמר בנוגע לכל הפרעות שקורות בשומרון, ביהודה ושומרון – הן קורות שנים על גבי שנים ובטח בחודשים האחרונים, ובשנה האחרונה יש עלייה מטורפת של למעלה מ-37%. עכשיו התעורר אדון נתניהו ואמר: אני אכנס ועדה בראשותי שתטפל בפורעים, בפושעים, בטרוריסטים. הרי עד שחייל לא מקבל בלוק לתוך הראש, כן? עד שחייל צה"ל לא מקבל בלוק לתוך הראש, שנפער לו ג'ורה פה ליד הגבה, אף אחד לא מדבר. לימור סון הר מלך מביאה, כמו שליחת דומינו'ס פיצה, מגשי פיצה לכאלה שזרקו ורגמו ג'יפים של צה"ל, ואף אחד פה לא מדבר, אז מה אנחנו מתפלאים ששורפים אוטובוסים, שתוקפים עיתונאים, שמעודדים, שהשר בן גביר מעודד את הקונוס של מע"צ, מרדכי דוד, שמרביץ לתנינים וחוסם אנשים בחניון ויש לו עבר פלילי של הצתות, שנראה כמו שליח של "תן ביס"? הוא עוד יגמור בתור השר לביטחון לאומי. משתמט, אנרכיסט, עם עבר פלילי, פשוט בצעיר יותר ועם כובע.
עכשיו, אנחנו מתעוררים כששורפים אוטובוסים ושורפים רכבים והפשע משתולל ברחובות ישראל. הילדים אלימים בצורה קיצונית, בצורה קיצונית. היום היה דיון בוועדה לביטחון לאומי על תקיפת נהגי אוטובוס. המשטרה אפילו לא אוספת, מיקי, לא אוספת דאטה כמה נהגי אוטובוס מותקפים ברחובות. היא לא אוספת. הם לא מגיעים. סיפרה שם מישהי שהיא מפקחת על הרב-קו בחברת קווים, היא אמרה שילדים ריססו אותה בגז פלפל. היא הגיעה לתחנת משטרה, הגישה תלונה, מפוצצת בגז פלפל בפנים. לא הגיעה משטרה, אז היא הלכה היא עצמה לתחנת המשטרה, והגישה תלונה. ואתה יודע שסגרו את התיק? אין עניין לציבור. אין עניין לציבור שנערים תקפו אישה מבוגרת עם גז פלפל. יש נהגי אוטובוס שיושבים מאושפזים, מורדמים וחסרי הכרה, כי תוקפים אותם. יורים בילדים בבית ספר ובשומרים בבתי ספר, יש אלימות שפושה בחברה הישראלית. שמתחילה מפה – שיש אפס גינויים, שתיקה מוחלטת, נרמול מוחלט.
זה פשוט בושה. זוהי לא כנסת ישראל ולא מדינת ישראל – זה סדום וזו עמורה.
1,045 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.