קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישבתי פה שעתיים, אדוני היושב-ראש, ושמעתי נאומים אחד אחרי השני בפיליבסטר.
ואז כשראיתי שאתה עלית, שיניתי את כל התפיסה שלי. ולמה? כי אתה עד לפני חודש היית שר רווחה, אני גם מאמין שתחזור להיות שר רווחה, ואתה מאוד חברתי ובאמת פועל ועושה. אבל, אתה יודע, אנחנו נמצאים בסיטואציה במדינת ישראל שהיא בלתי נתפסת. אנחנו מדברים על הפצ"רית ומדברים על היועצת המשפטית ומדברים על יריב לוין כל הזמן ועל החקיקה, ובסוף בסוף בסוף יש מעל מיליון ילדים רעבים במדינת ישראל. לפי הדוח שיצא בשבוע האחרון, 27% מאוכלוסיית מדינת ישראל מתחת לקו העוני.
אבל בוא אני אגיד לך למה אני לא מסכים איתך. אני ישבתי פה – אתה רואה, איפה שנאור שירי יושב, לידו כתוב "סימון דוידסון". ישבתי פה כשהייתה ההצבעה על הקמת הרשות למלחמה בעוני. הייתה פה חגיגה ענקית, הרשות למלחמה בעוני. אמרתי: וואו.
אה, היא עוד לא קמה? אז למה עבר החוק?
אז אני רוצה להגיד לך, גם דרעי ישב פה וכל חברי ש"ס, ואפילו הלכתי לברך אותו. כי בסוף, תבין, אם לא יתבצע פה שינוי קרדינלי מהותי מהשורש במדינת ישראל, לא יהיה שום שינוי, ואנחנו נראה 29% ו-30%, וזה רק יעלה. כי ילד שלא מקבל חינוך וילד שלא לומד מקצועות ליבה וילד שאין לו כיוון לעבודה בשוק אחרי הצבא או לפני הצבא, או עשה צבא או – לא משנה, הוא חייב לעבוד. וכשרוב האנשים הם מקבצי נדבות במדינת ישראל לא יהיה שום שינוי.
אני זוכר לילה אחד שהייתי פה בכנסת, לפני שלוש שנים – לא אשכח את הבחור הזה. יצאתי לחדר האוכל באמצע הלילה בהצבעות. בא אליי בחור חרדי ואמר לי: חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי לו: בוודאי. הוא אומר לי: אני רוצה שתלך ליאיר לפיד ותגיד לו תודה. חשבתי שהוא צוחק עליי. אמרתי לו: על מה, מה העניין? הוא אומר: ב-2013 יאיר לפיד חייב אותי ללכת ללמוד, והלכתי ללמוד מחשבים, והיום אני יושב בחברת הייטק ואני מרוויח מעל 30,000 שקל, ואני מפרנס את המשפחה שלי. ואני רוצה להגיד לך שיש לי עוד הרבה חברים כמוני, מוכשרים, טובים, חכמים, שעובדים, מצליחים, ואני רוצה שתגיד לו תודה. חזרתי, וזה סידר לי דברים בראש.
אני אומר גם לך כחבר כנסת של ש"ס, ואולי שומעים אותי גם אחרים – האנשים האלו, שלומדים במוסדות החרדיים, הם סופר-מוכשרים, רק צריך לתת להם את האפשרות לצאת וללמוד, לצאת ולעבוד, לצאת ולהיות חלק מהעשייה הכלכלית של מדינת ישראל, והם יכולים לעשות את השינוי. כי אני בטוח שבתוך ה-27% האלו שכתוב שהם מתחת לקו העוני יש הרבה מאוד מהחברה החרדית, אין לי ספק, וגם מהחברה הערבית, אין לי ספק. ובסוף, אם אנחנו נעשה במדינת ישראל שינוי משמעותי בילדים שלנו, במה שהם לומדים, בכיוון שלהם אחרי הלימודים, בעיסוקים שלהם אחרי הצוהריים בחינוך הבלתי-פורמלי, כי ילד שהוא עסוק זה ילד שהוא בריא, אם זה בספורט, אם זה מוזיקה, זה לא משנה מה – אבל אנחנו לא שם, אדוני. אנחנו לא שם. אנחנו לא מכווננים את הילדים שלנו להצלחה.
ובסוף, אחרי כל מה שאמרתי, אני רוצה להתכוונן למה שעבר עליי בשבועיים האחרונים. אני בשבועיים האחרונים התחלתי לנבור ברשתות ודיברתי עם קצין הביטחון של אחת הרשתות הכי גדולות. ומה גיליתי דרכו? שהמוצר הכי נגנב במדינת ישראל זה אוכל לילדים. מה שהכי הרבה גונבים בכל רשת של מזון זה אוכל לילדים, מה שעולה 70–80 שקל, מטרנה, סימילאק. זה המוצר הכי נגנב. זה בלתי נתפס שאימהות צעירות צריכות לגנוב אוכל – רגע, אל תענה, שנייה, תן לי לסיים.
כשאני יודע שאימא גונבת את האוכל הזה בשביל להאכיל את הילד שלה, נקרע לי הלב. אני אומר, לאן הגענו? ואחר כך אני מתחיל לנבור, ואני הולך למוצרים יותר פשוטים, חלב. חלב במדינת ישראל, 7.21 עולה ליטר חלב כשהוא מפוקח.
בדיוק. 7.21, שזה 60% יותר מהממוצע של OECD. למה? מה, פרה אצלנו במדינת ישראל, החלב שמוציאים ממנה יותר יקר? אני אגיד לך למה. כי אפשר. אפשר לקחת, אפשר לקחת מהאזרחים. הלכתי לסופר לפני שבוע, לקחתי שלושה קרטונים של חלב. באה הקופאית ואומרת לי: לא, לא, אתה יכול רק שניים. אמרתי: ומה אני אעשה עם השלישי? אני צריך שלושה. השלישי – תקנה את הפקקטה-חלב עם הסידן-שמסידן.
כן, כל השטויות האלו. וזה עולה 12 שקלים. אני אומר לה: אבל זה כמעט כפול.
היא אומרת לי: זה מה יש. תקשיב, עושים עלינו סיבוב, על האזרחים, בכל מקום. בכל נקודה שאפשר לקחת מהאזרחים לוקחים מהאזרחים. כל עוד הממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא תפרק את המונופולים האלו, לא תגרום לשוק חופשי, לא תגרום לזה שתהיה תחרות במדינת ישראל, אז אנחנו נשלם על קולגייט פי שניים ממה שקורה בעולם, נשלם על הד אנד שולדרס פי שלושה ממה שקורה בעולם, ושום דבר לא יעזור. תודה.
737 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.