קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש. למה אומרים "היושב בראש"? הנותן בראש.
לא, אתה יושב-ראש הישיבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי המעטים אך המעולים, חברי לוועדה לביקורת המדינה מיקי לוי, שיש לי הכבוד להחליף אותו, בהמון כבוד והמון הערכה לעשייה עצומה של שלוש שנים.
אני אומר שיש לי כבוד גדול לבוא אחריך, להיכנס לנעליים העצומות, ולראות מאות של ישיבות, מעקבים רציניים חוזרים ונשנים – הרבה כבוד לבית הזה, הרבה כבוד לממשל הישראלי. זאת הוכחה שכשרוצים לקיים משטר דמוקרטי של איזונים ובלמים, אפשר לעשות את זה. אתה מביא רקורד עצום, שאתה משתמש בו גם היום, ואני מודה לך שאתה נשאר קרוב.
תודה רבה. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה מילים בגנות הקיצוניות. לפעמים, אדוני היושב-ראש, לפעמים צריך להשתמש בכוח, ולפעמים עוד קצת כוח. ברוב המקרים, בהרבה מקרים, שימוש מופרז בכוח נותן תגובת נגד, backfire, שמשבשת את המערכה הכוללת, את אותו מפעל שאתה רוצה לשמור עליו, חוזר כבומרנג.
מכיוון שיש לנו קצת זמן, אני מרשה לעצמי להקריא לכם שיר של ברטולד ברכט שנקרא "כתובת בלתי מנוצחת". הוא בא מהעולם שלו, העולם של המאבק הסוציאליסטי, אבל המסר הוא לא מסר של אידיאולוגיה קונקרטית, אלא מסר על מה שקורה כשאתה מנסה לקדם מהלכים שחשובים לך, אבל אתה משתמש באופן לא חכם באנרגיה ובאמצעים, שרק משבשים את מטרתך שלך.
אז הוא אומר ככה: "בעת מלחמת העולם / בתא אחד שבבית הסוהר האיטלקי סן קרלו / שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים, / שרט חייל סוציאליסט בעיפרון על הקיר: // יחי לנין! / למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט / בתא האפל למחצה, אבל / האותיות – ענקיות. / משראו זאת הסוהרים – וכל אחד ייקח לעצמו מי זה הסוהר ומה הכתובת – שלחו צבע עם דלי / מלא סיד. / ובמצבוע ארוך הוא כיסה את הכתובת / האיומה./ אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב, / כתוב היה עתה למעלה על קיר התא / באותיות סיד: / יחי לנין. // בא צבע אחר, צבע את הכול במצבוע רחב", צבע את כל הקיר, "וכך נעלמה הכתובת לכמה שעות, אבל / לפנות בוקר, / משיבש הסיד חזרה ובלטה הכתובת: / יחי לנין! / אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת / בשכין. / והוא גירד אות אחר אות, עבד / שעה שלמה, / וכשגמר, הייתה כתובת למעלה, בלא צבע / אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת בלתי מנוצחת: יחי לנין. // עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל". שלא תישאר כתובת.
אני מבקש לומר שאנרגיה עודפת שמחרבת את המעשה כולו נמצאת מול העיניים שלנו, בימים אלו ממש, בשטחי יהודה ושומרון. בני אדם צעירים ברובם, שאש האהבה לארץ ישראל, לעם ישראל, לתורת ישראל, נמצאת בליבם, אבל האש הזאת מובילה אותם למקומות שיגרמו לפגיעה במפעל שהם מאמינים בו. החוליגנים הפושעים מקצינים, וזה בדיוק מה שיפגע במפעל ההתיישבות.
תראו, יצא לי לשרת את האומה שנה וחצי לצידו של שר הביטחון גנץ, והוא ביקש ממני להקים שולחן עגול שיעסוק בפשיעה לאומנית – יש ממסדים ביטחוניים חשובים במדינת ישראל שקוראים לזה "טרור יהודי". ואכן, מדי חודש התכנסנו, כל זרועות הביטחון והחוק ביהודה ושומרון, וטיכסנו עצה – אגב, כולל גופי רווחה וחינוך, משום שחלקם של הפורעים בהחלט זקוק לחיבוק ולטיפול. אחד הדברים הראשונים שעשה השר סמוטריץ' כשנכנס בעצם למשרד שבו הייתי, השר במשרד הביטחון, היה להפסיק עם הנוהג המינהלי הזה, האדמיניסטרטיבי, של לדבר, של להיפגש, של לתאם כיצד נאבקים בחרפה הזו. השר בן גביר החרה-החזיק אחריו וסירס את מחוז ש"י, שהיה עסוק – לא עם הרבה כלים ולא תמיד עם כל הטכנולוגיות כמו שיש לשירות ביטחון כללי, אבל רצה להיות בסדר. השר כץ, השר הממונה על המשרד, תרם את תרומתו המזיקה בכך שהוא החליט להפסיק את השימוש במעצרים מינהליים. השימוש במעצרים מינהליים הוא לא פסגת הגאווה של משטר דמוקרטי, אבל הוא כלי שבאין ברירה צריך להשתמש בו.
אני רואה, אדוני היושב-ראש, שאש זרה אוחזת בשמלת ההתיישבות ביהודה ושומרון, שגם ככה שנויה במחלוקת. בעיניי, ואני שומע התבטאויות של בכירים, כולל בממשלה היום, זאת חובה עליונה לעצור את הפשיעה הזו, את הפשיעה הלאומנית, את הטרור היהודי, למנוע פגיעה בחפים מפשע, ברכוש ובחיים. בעיניי זאת חובה עליונה למנוע את הפרת החוק ולבסס משילות בכל שטחי ארץ ישראל, בלי קשר לזהות המפגע בחוק. בעיניי חיוני למנוע הסטת כוחות ביטחון לפעולה שתמנע את הסיכונים שמבצעים אותם פוגרומיסטים – מסיטים את כוחות הביטחון ממאבק בטרור. צריך לעצור את ההשחתה המוסרית של כולנו. פניהם של הצעירים יותר וצעירים פחות, בצורה כזאת או אחרת, מכתימים את פנינו שלנו, לא רק של ההתיישבות. צריך להפסיק את הקריסה בתמיכה של ידידים בעולם, שמזדעזעים מכך שזה עובר, שאנחנו כאילו עוברים על זה לסדר-היום במשך שנים לא מעטות.
אני מקווה שמי שכל מה שאמרתי כאן – הפגיעה בחפים מפשע והפרת החוק ומניעת הסטת כוחות הביטחון, וההשחתה המוסרית והפסקת הקריסה של התמיכה בנו – מי שכל זה לא מעניין אותו, שיחשוב על מפעל ההתיישבות שכל כך יקר לליבו. העבריינים האלימים מזעזעים בפעולה הנפשעת הזו את המפעל כולו. אנחנו נוהגים לומר, ואני כל כך רוצה לקוות שזה המצב, שמדובר בעשבים שוטים, מיעוט קטן. אני מזהה בזמן האחרון עשרות עבריינים אלימים. היום דיברו על מאות מפגינים באופן לא חוקי, ואני מניח שאם זה המצב, יש גם עורף של אלפי תומכים.
רציתי מילה אחת לומר לגבי הצעת החלטה פלסטינית, ואני אסתפק בלומר רק שבסעיף הראשון בהצעת ההחלטה האמריקאית שנוגעת בסוגיות פלסטיניות, הסעיף הראשון בהצעת ההחלטה, שתידון היום, זה הקמת מדינה פלסטינית או דרך למדינה פלסטינית; וברור שהממשלה צריכה להסביר מה קורה פה. זה נעשה בהסכמתה? או שנתניהו משקר לעם, אדוני היושב-ראש, או שנתניהו שינה מדיניות והוא צריך להסביר אותה, או שנתניהו אומר כן ומתכוון לסכל את התהליך, כפי שהוא עשה עם החזרת החטופים. תודה רבה.
879 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.