קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – קצת קשה לראות אותו מכאן.
כן, הוא פשוט שם, אני קוראת לזה במחילות. חבריי חברי הכנסת, לא מפתיע שאני רואה פה רק חברי כנסת מסיעת יש עתיד, וגם היושב-ראש מסיעתי. לא מפתיע.
היום 773 ימים מאז 7 באוקטובר. אתם יודעים, קורים כל כך הרבה דברים. היום התראיינתי ברדיו בבוקר, וכל כך שמחתי שגדי נס, המראיין, שאל אותי על החטופים, כי יש הרבה בציבוריות הישראלית שחושבים שטוב, נשארו רק שלושה; אבל זה לא רק שלושה. אני מביטה בתמונות שלהם מכאן – אלה שלושה עולמות; אלה שלושה עולמות שאנחנו לא נפסיק לדבר עליהם, ולא נפסיק את המאמצים עד שכולם יהיו פה בבית. זה לפני הכול.
חברים, אני רוצה לדבר כמובן על ועדת החקירה החדשה, בשמה המכובס. אבל לפני זה אני רוצה לציין בפניכם ולצטט לכם את הגברת השרה אורית סטרוק, ומה היא אמרה אתמול, ובכלל מה היא אמרה במהלך המלחמה; כמה ציטוטים, פניני לשון. אני מצטטת: "לא יצאנו למלחמה כדי להשיב חטופים", זו לא המטרה המרכזית. "מי שטמטם את הציבור עם החטופים יעשה זאת שוב", עם ועדת החקירה. טמטמנו את הציבור עם החטופים – זה לא שחטפו לנו 254 אחים ואחיות שלנו ממיטותיהם בפיג'מה, יחפים, אנשים חפים מפשע, ממסיבת הנובה; זה לא שאנחנו צריכים ומחויבים כמדינה להחזיר אותם; זה לא שיש את הערכים היהודיים שמנחים אותנו להשיב אותם. לא, זה – טמטמנו את הציבור. אני ממשיכה – עסקת חטופים שעל השולחן היא ניצחון ברור לטרור, "חיילים רבים ישלמו בחייהם"; "כל המאמץ לנקות את הרצועה ילך לאבדון"; עסקת החטופים שעל השולחן היא "ניצחון לחמאס ופרס לטרור". יש אזור של כ-25% מהרצועה שמסווג כלא לגעת בגלל החטופים, אבל אי-אפשר לנצח מלחמה ככה. כן, יכול להיות שהם ייפגעו – נו, בסדר, אז יכול להיות שהם ייפגעו, זה באמת לא כזה ביג דיל, מקסימום, מה יקרה?
זו תקופה של ניסים, ברבים, לא של נס אחד. זה ניסים ברבים, חברת הכנסת עזוז.
ואני ממשיכה לציטוט הבא: אם הממשלה תאשר עסקה כזו, אין לה זכות קיום, חיילים עזבו הכול כדי להילחם עבור יעדים שהוגדרו, ועכשיו אנחנו זורקים אותם לפח כדי להציל 22 או 33 אנשים – באמת, איזה מין מחויבות יש לנו לחטופות ולחטופים להשיב אותם? אנחנו זורקים לפח את העבודה המופלאה של הממשלה הזאת שהביאה אלינו את 7 באוקטובר. וציטוט אחרון: "צריך לעשות מאמץ שלא ייפגעו חטופים, אבל ייתכן שזאת תהיה התוצאה". זאת אומרת, אנחנו שומעים פה הלוך ושוב ציטוטים של השרה, שבעצם מבחינתה החטופים זה סוג של side effect, זה אפילו רעש רקע, שמפריע לממשלה הזאת לעשות את מה שהיא באמת צריכה לעשות.
ולמה אני מדברת על זה? אני מדברת על השרה סטרוק לא רק בגלל שאני מזועזעת מהמילים שלה ומחוסר האחריות שהיא לוקחת על עצמה לחייהם של אחיותינו ואחינו שנחטפו ב-7 באוקטובר, אלא גם שזה חלק מהלך הרוח הציבורי בנושא ועדת החקירה. אתמול שמענו שהממשלה קיבלה החלטה שלא ראינו כמותה אפילו בימים החשוכים ביותר שלנו. לא ועדת חקירה ממלכתית, לא גוף עצמאי, לא מנגנון אמיתי לבירור האמת, במקום זה קיבלנו ועדת טיוח עם שם יפה. ועדה שאמורה להיראות רצינית, אבל כולם פה יודעים שהיא תוכננה בעיקר לשמור על כיסאות ולא על האזרחים.
מאז אותו היום הנורא של 7 באוקטובר, מדינת ישראל, אזרחי ישראל, זועקים בדרישה לשמוע את האמת; משפחות שכולות מבקשות תשובות; לוחמים פצועים דורשים לדעת מי הפקיר אותם; הציבור כולו צמא לחקר עומק אמיתי, שיגיד לנו פשוט מה קרה, מי כשל, ואיך, בעיקר איך אנחנו מונעים את האסון הבא. ומה הממשלה שלנו עושה? היא בורחת. היא מתחמקת. ממשלה בורחת מבשורה. כמו גנבים בלילה, מחליטים לייצר איזו ועדה שתפקידה העליון להגן על המנהיג העליון – על ראש הממשלה, ולא על המדינה. אומרים לנו שהוועדה תהיה מקצועית, בלתי תלויה, רחבה, עמוקה. אבל אם זו באמת הייתה הכוונה, היינו מקימים ועדת חקירה ממלכתית אחת ויחידה, לפי החוק במדינת ישראל, כפי שנעשה בעבר מאז ומתמיד – גוף שיש לו שיניים, גוף שאף פוליטיקאי לא יכול לשלוט בו, גוף שמיועד לברר את האמת ולא לחסל אותה.
ממשלת נתניהו בורחת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית באותה נמרצות שבה חמאס בורחים מתוכנית הפירוז וההתפרקות מנשק. צריך להגיד את האמת, ובלי פחד: הממשלה הזאת מפחדת מחקירה אמיתית. הם מ-פ-ח-דים. מפחדת ממה שיתגלה, מפחדת מהיום שבו הציבור יראה את האמת בלי פילטרים ובלי תירוצים. ולכן היא מקימה ועדה רכה, עמומה, שתחפור רק איפה שנוח ולא איפה שכואב. ישראל ממש לא צריכה עוד תעלול יחצני, ישראל צריכה תשובות אמיתיות. ישראל צריכה אומץ, היא צריכה מנהיגות שלא מחביאה את הכישלונות שלה מאחורי ועדה גמישה שנועדה לשרת את מי שמינה אותה. אתמול הממשלה בחרה שוב בשקר במקום אמת, בפוליטיקה במקום אחריות ובהתחמקות במקום מנהיגות. אבל זה לא יעבור. הציבור לא יקנה את זה ואנחנו לא נשתוק. אתם, כל הממשלה, תעמדו לחקירה מול ועדת חקירה ממלכתית, וככל שיהיה צורך תעמדו גם לדין על הרשלנות הפושעת שלכם כנגד מדינת ישראל, אזרחיה וביטחונה.
ואני רוצה להגיד, שמעתי הבוקר את רפי בן שטרית. הוא התראיין ברדיו. הוא כמובן אביו של אלרואי, זיכרונו לברכה, שנפל במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. ורציתי להקדיש לו כמה מילים, מכיוון שרפי בן שטרית בעיניי זה בדיוק ההפך ממה שתיארתי פה על השרה סטרוק בתחילת דבריי. זאת בדיוק המנהיגות הראויה, האחרת. עכשיו, אל תטעו. מדובר באיש ימין שנטוע עמוק בימין, מדובר באיש שהיה איש ליכוד, אבל מאמין בימין הממלכתי הליברלי.
שני משפטים. הוא כבר לא מאמין בתנועה שהליכוד הפכה להיות. ואדם כמו רפי בן שטרית – זו בעיניי מנהיגות ראויה, ערכית ונכונה, כמו עוד הרבה דמויות מופת שאנחנו רואים עכשיו, כמו הילה אביר וכמו אייל אשל וכמו יונתן שמריז וכמו עוד הרבה טובים ואחרים שראויים הרבה יותר מחברי הממשלה הזאת. תודה רבה.
887 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.