קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, לפני כשבוע עמדתי כאן במליאת הכנסת והעליתי הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. המטרה הייתה ברורה: לחייב את הממשלה לעשות את המובן מאליו, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק סוף-סוף את המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, מחדל 7 באוקטובר. במקום להיענות לבקשת אלפי משפחות שכולות לדחות את ההצבעה, כדי להסתכל להם בעיניים, כדי לדבר איתם, כפי שדיברנו עם הקואליציה, בחרה הממשלה בשבוע שעבר להפיל את ההצעה הזו, באכזריות כלפיהם.
אותי הורידו מהדוכן בניגוד לכל נוהל בכנסת, פשוט סירבו לתת לי להציג את הסיכום – שהשר ישיב במועד אחר וההצבעה תתרחש במועד אחר – בבריונות ובניגוד לכללים. ולמה כל זה נעשה? רק כדי לבנות עוד ספין על הגב של המשפחות השכולות המסכנות, כאילו שעכשיו לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית למשך חצי שנה רק בגלל שנפלה הצעת החוק של האופוזיציה, הצעת החוק שלי; כאילו שהשקר לא ברור ושהאמת לא פשוטה: שלממשלה הזו יש סמכות בכל רגע נתון להקים ועדת חקירה ממלכתית, אלא שהיא פשוט מסרבת לעשות זאת.
אז היום באתי שוב להסיר את המסכה ולא להרפות בנושא. הנחתי היום בבוקר הצעת חוק חדשה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הצעה שתעלה להצבעה בעוד 45 ימים. ומה אומרת הצעת החוק הזו, בשם סיעת המחנה הממלכתי? שבעצם בלי צורך בהחלטת ממשלה, באופן אוטומטי מכוח החוק, ועדת חקירה ממלכתית תוקם במקרים של אירועים חריגים קרדינליים שמצדיקים ירידה לחקר האמת; למשל, מלחמה שנמשכה מעל לשלושה חודשים, מתקפת פתע שבה אויב השתלט על שטח ישראלי ריבוני ליותר מ-24 שעות, או אירוע שבו נהרגו או נחטפו מעל ל-30 אזרחים ו/או חיילים, בין שהוא צבאי ובין שהוא אזרחי. בכך, המנגנון שאני מציעה בהצעת החוק פותר את ניגוד העניינים שיש לכל ממשלה באשר היא – להקים ועדה שתרד לחקר האמת, שבאותה העת חוקרת אותה עצמה. ולכן, משיקולים פרסונליים, ממשלות כמו הממשלה הזו – לא מוכנה להקים ועדת חקירה.
אז אני קוראת מכאן לממשלה: הינה, יש לכם 45 ימים לשבת על הצעת החוק הזו, לדבר עם המשפחות, ואולי להגיע להסכמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמובן שזה רצוי עוד קודם לכן, אתם יכולים לעשות את זה בכל רגע נתון. זה מגיע להם, זה מגיע לנו, זה מגיע לכולנו, בטח בשבועות שבהם שבים אלינו אחים ואחיות שלנו מהשבי, חולים ורצוצים, והחזרה שלהם מזכירה לכולנו את גודל הצורך לרדת לחקר האמת. תודה רבה.
360 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.