קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, ב-24 השעות האחרונות, חמישה מקרי רצח – חמישה בני אדם – שהינם כתוצאה מהפשיעה, מהנשק המשתולל, מחוסר ההרתעה, מהעובדה שפושעים ואנשים סתם לא מורתעים מהאפשרות שמי שביצע פשע יוענש.
עכשיו אני רוצה לדבר בגלוי: לא לכל דבר המשטרה היא אחראית או המדינה. כאשר שכנים רבים, ומישהו רב על תור במרפאת כללית ומישהו מתחיל לירות על השני, זו אחריות חברתית של כולנו – כולנו: נבחרי ציבור, אנשי דת, אנשי חינוך, ראשי רשויות. או סכסוך שכנים – מה שקרה באום אל-פחם. נורא ואיום, אי-אפשר, אי-אפשר לתפוס את זה. התמונות של רכב שנכנס באנשים שמגישים עזרה, ורוצח אותם, הורג אותם. או הדקירה באבו גוש. זה לא ארגוני פשיעה. עכשיו, גם זה אחריות חברתית של כולנו. ארגוני הפשיעה, שזה רוב הרציחות – זאת אחריות של המדינה, אחריות של המשטרה, של הממשלה, של ראש הממשלה, של שר המשטרה. אין שר משטרה, היה שר כושל ועכשיו אין. יוק, אין שר.
מתברר שלא עדיף. תראה, הרציחות ממשיכות עם שר, בלי שר. מי שמינה עבריין מורשע להיות שר לביטחון לאומי, כלומר אחראי לביטחון האישי, נושא באחריות להמשך ההשתוללות של מעשי הרצח האלה. יש דבר יותר נורא מאשר ילד בן 14 שנורה ונהרג בלוד היום? בליד?
והדבר הכי קשה זה כל הזמן להגיד: 28, 25, כמה אפשר לספור? אלה בני אדם. יש מאחורי כל אחד משפחה. שלושה מקרי רצח באבו סנאן – ולפני זה, ולפני זה, ולפני זה. זה כישלון מדינתי, כי זה נושא ארצי. כישלון של הממשלה ושל העומד בראשה. יש אלימות חברתית, שהיא אחריות שלנו, ויש אלימות של ארגוני פשיעה, וזה אחריות של המדינה.
249 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.