הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השר זוהר, אני רק רוצה להגיד לך משהו שחשוב לי שתשמע. השר מיקי זוהר – טוב, אני אדבר, אני מניחה שתשמע את זה. היום בריאיון שלך בגלי צה"ל דיברת – אתה שומע? אני רק רוצה להגיד לך מילה אחת.

דיברת היום בריאיון בגלי צה"ל על חוק הגיוס; אני קוראת לו השתמטות – לא משנה, לא נסכים. אבל תבין משהו אחד, בתור מי שיושבת בוועדת חוץ וביטחון – אין חוק. גם השותפה שלך – אין חוק.

לא, את גם בוועדת חוץ וביטחון.

הכול בסדר, טלי, לא אמרתי שום דבר. רק אמרתי שגם את בוועדת חוץ וביטחון.

אין חוק. אז אתה התראיינת היום ריאיון שלם על חוק – אין חוק גיוס. אז חשוב גם לדייק את הדברים, כי אי-אפשר לדבר על חוק גיוס כשאין חוק גיוס. חשוב ששרים בממשלה ידעו על מה הם מדברים.

אבל אני רוצה לדבר על שרה בממשלה, אחרת. לפני כמה ימים השרה סטרוק קיימה פגישה עם משפחות חטופים. מה שנקרא, איתרע מזלה והיא פגשה משפחות חטופים. הרי לכיכר החטופים היא לא מגיעה, לעצרת בכרמי גת ברור שהיא לא מגיעה; היא אפילו לא הייתה בניר עוז ובעוטף או בקיבוצים. היא אף פעם לא הייתה במקומות האלה – בדקתי. היא פעם אחת הגיעה למלון של מפונים, ושם כמובן אמרו לה: אין צורך שתבואי. אבל היא קיימה שיחה עם משפחות חטופים, והייתה שיחה לא קלה. מן הסתם, המשפחות מודאגות. ואז היא אמרה להם את המשפט האלמותי, ואני מצטטת: אם לא אכפת לך – היא אומרת את זה לחטופה, כמובן – "את שוחררת מהשבי כי אני הרמתי את היד שלי בעד השחרור שלך". כן, זה מה שהיא אמרה.

מה יש לומר אחרי משפט כזה, שהיא הרימה את היד? קודם כול, תודה רבה לשרה אורית סטרוק על זה שהיא שחררה חטופה שנפלה בשבי במשמרת שלה. הייתי אומרת שאולי נדאג לך לפרס ישראל, אולי למדליה? לא נראה לי. נראה לי שעשית את התפקיד האלמנטרי שלך בתור ממשלה שבה הופקרו החטופים. אבל מעבר לעניין הציני הנוראי הזה, היא גם אותה שרה שאמרה בגלי צה"ל בריאיון במאי, כשהייתה אותה עסקה, ואני מצטטת – אני רואה שאתה מקשיב – אותה עסקה, היא הייתה ב-1 במאי, ולדי, והיא אמרה בגלי צה"ל: זו עסקה איומה ונוראה. חיילים שעזבו הכול מאחור ויצאו להילחם למען מטרות שהממשלה הגדירה, ואנחנו זורקים את זה לפח – שים לב – בשביל להציל 22 איש או 33, אני לא יודעת כמה. אין לממשלה כזאת זכות קיום.

אני נותנת משפט סיום. אני רק רוצה להגיד לך, השרה סטרוק, אני מתביישת בך. אני מתביישת בך כאימא, שאת מדברת ככה. אני מתביישת בך כאישה. אין דבר מוסרי יותר מלהחזיר את החטופות ואת החטופים שלנו הביתה. תודה רבה.