קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש. אחמד טיבי, בוא, אני רוצה דקה מזמנך. הסתכלתי עליך כשדיברת, ואני אגיד לך איפה הבעיה. כשהבניין הזה, כשמנהל – הוא הקטר של המדינה – לא עובד בזה יום-יום, באלימות בחברה הערבית, באלימות בחופי הים, באלימות במגרשי המשחקים, באלימות במגרשי הספורט; יום-יום, שיהיה מישהו על הדבר הזה. אתה יודע מה, אם השר החליט שזה לא מעניין אותו, שייקח בן אדם, ישים אותו כפרויקטור לדבר הזה, שיעבוד בזה יום-יום. אבל היום היינו ביחד בדיון בנושא האלימות במגרשי הכדורגל, וזה – אתה יודע מה, זה חלק מהחברה הישראלית, זה לא כולה. אבל כשאתה רואה שהמגרשים הפכו להיות מגרשי מלחמה, לא מגרשי ספורט, ואתה רואה שבכניסה למגרשים, למשחקים, תופסים גרזנים, אדוני, סכינים, רימונים, רימוני עשן, מה לא, ומצליחים עדיין להבריח, וזורקים אבוקות – בנס מישהו לא מת – אז העניין הזה פשוט צריך להיות תמרור האזהרה הכי גדול שיכול להיות, למה שאנחנו עושים פה.
עכשיו, זה לא מספיק לעשות ועדה פעם ב-; זה לא מספיק לדון פעם ב-; זה לא מספיק שהשר יגיע ויגיד: אני אעשה ככה וככה. זה חייב להיות משימה. משימה של משרד הספורט עם המשרד לביטחון לאומי ושלנו חברי הכנסת. כי אם אנחנו עושים דיון על זה ומגיעים חמישה, שישה, חברי כנסת – כנראה זה לא מספיק חשוב. אז אני אומר לכם, אם אנחנו רוצים לשנות משהו אנחנו חייבים להיות חלק מהדבר הזה.
אנחנו חייבים לדבר על זה, כי הדבר הזה יוצא גם החוצה. כי מה שקורה בחברה הערבית – ישבתי קודם עם נאור, אמרתי לו: תקשיב, זה פסיכי. ארבעה ביום, נכון? חמישה ביום. חמישה אזרחי מדינת ישראל נרצחו היום. אני חושב שהיינו צריכים לעצור את הפעילות שלנו בבניין הזה ולדון רק על זה. כל חבר כנסת צריך לעלות ולדבר רק על הדבר הזה. לא משנה אם אתה יהודי או ערבי, זה זועק לשמיים. ילד בן 14, על מה רצחו אותו בכלל? מה הוא עשה?
ומי שחושב שזה יישאר איפשהו, באיזו שכונה בלוד או באיזו שכונה או באיזה כפר בצפון, הוא טועה. זה מגיע ומגיע והגיע כבר. ורק אז מישהו יתעורר, כי זה לא מספיק חשוב כשזה נמצא באיזו שכונה בלוד או באיזה כפר. צר לי להגיד את זה. אז אני קורא לכולם, גם לחברי כנסת מהליכוד, לעלות לפה כל הזמן ולדבר על הדבר הזה. האלימות בחברה הישראלית והחברה הערבית זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לטפל בו כדי שהמדינה הזאת תהיה נורמלית. תודה.
376 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.