קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איבוד משילות לגמרי במדינת ישראל. בבוקר הגעתי למשפחות שהילדים שלהם נרצחו בלילה. אבא של אחד הנרצחים אומר לי: הבן שלי רק עכשיו השתחרר ממילואים, עובד באבטחת אוניות, פשוט סיים משמרת, הלך לאכול משהו בקיוסק, הוא והחברים שלו; מגיעים כמה ברכב, יורדים, לא אחד ולא שניים ולא שלושה, עם קָלאץ', מרסיסים את כל מי שיושב שם; הבחור מצליח לשלוף את האקדח וגם לירות. אבל אתה יודע, נשק ארוך מול אקדח וכמה אנשים – אין מה לעשות. רוצחים שלושה, פוצעים שניים ובורחים, ועוד שורפים את האוטו.
תגיד לי, האם במדינה נורמלית יכול לקרות דבר כזה? אנחנו חייבים להפסיק להגיד: זה אירוע פלילי. זה טרור, ובטרור נלחמים, ובטרור מכניסים את השב"כ. אני לא יודע, אלה שמתנגדים להכנסת השב"כ – אני, כשהייתי שר במשרד האוצר והייתי חבר ועדת השרים למיגור הפשיעה, אמרתי את זה ליועץ המשפטי: אם לא נכניס את השב"כ, הטרור ישתלט, כי אין פשיעה יותר, זה טרור.
ואני רוצה להגיד לך, הרבה כאן יושבים, ואומרים: זה אצל הערבים, שימשיך להיות אצל הערבים. אבל חבר'ה, זה אצל הערבים עכשיו. אבל זה יעבור ליהודים.
זה כבר אצל היהודים, זה יעבור ליהודים. אותם פושעים שיורדים, יודעים לפרוק מרכב, לרדת, לירות, לברוח, לשרוף אוטו – מקצוענים. ואותם מקצוענים, גם בזה – עכשיו פשיעה, יהיה טרור. וברגע שיהיה טרור, אז אולי המדינה תתעורר. נרדמתם, ממשלת 7 באוקטובר. נרדמתם ב-7 באוקטובר, אל תירדמו עכשיו ואל תיתנו לפשיעה להשתלט במדינת ישראל. זה טרור, ובטרור נלחמים.
231 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.