קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אנחנו כל פעם עולים לכאן, ולצערי הרב המספרים רק עולים. אבל אני אגיד לכם את האמת: אני אישית כבר מתביישת בזה. אני אישית כבר לא יודעת מה אפשר עוד לומר כדי שתשמעו ותבינו ותעשו את מה שצריך לעשות. אני כבר לא יכולה לעקוב אחרי המספרים.
מאתמול בלילה יש לנו חמישה נרצחים. חמישה נרצחים, ריבונו של עולם. ילד בן 14, מה הוא הספיק לעשות בחיים שלו כדי לקבל את העונש הזה? ומה עוד אתם יכולים להגיד לנו? שאתם לא יודעים מה לעשות? אני אגיד לכם בוודאות: אתם כן יודעים, אבל אתם לא רוצים. פשוט מאוד, אתם לא רוצים. אני אגיד עוד דבר, יותר קשה מזה: כשמישהו יכול לעשות ולא עושה, אז הוא שותף במעשה. כן, הוא שותף במעשה. מי שיכול למנוע עוד רצח ולא מפסיק את הרצח, הוא שותף למעשה. זה מה שקורה במדינת ישראל כלפי האזרחים הערבים.
איפה השר לביטחון לאומי, שר הפנים, שאמור לשמור על האזרחים? אולי בהודו. אני צריכה להתכונן ולקרוא לפני מה קורה בהודו מבחינת פשיעה ואיך מיגרו את הפשיעה, אולי הוא יביא לנו פתרון משם, או אולי ראש הממשלה, שנמצא בארצות הברית – בכל מקרה אנחנו מקווים ומתפללים שהמהלך ימשיך, ושהמלחמה תיפסק ושהחטופים יחזרו – אבל הוא אולי יביא לנו עוד פתרון יצירתי מארצות הברית להפסקת הפשיעה והאלימות? אולי.
אבל אתם יודעים מה? לא צריך, לא את ארצות הברית ולא את הודו. יש תוכנית קיימת, מפורטת, מגובה בתקציבים, שרק צריכה את האנשים הראויים, המקצועיים, שרוצים באמת לעשות את הדבר הנכון. זה מה שצריך, לא משהו אחר. אז מה עושה המשטרה במדינת ישראל? הולכת ואוסרת את קיומן של (אומרת בערבית: ועדות להפצת השלום,) שהמטרה של העבודה שלהם זה לעשות שלום בית, שלום בין האנשים, ליישר הדורים, למנוע דברים לפני שמתפרצים. אז הממשלה והמשטרה הולכות ואוסרות עליהם לפעול על פי חוק, והדם ממשיך לזרום בבית, לא רק בכבישים וברחובות.
297 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.