קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. אני אגיד דברים שאולי לא נהוג להגיד פה על הדוכן הזה, אבל מאז שחזרו החטופים אני חווה התקפי חרדה. דווקא מאז שהם התחילו לחזור. לא היו לי התקפי חרדה כל המלחמה, אבל ברגע שהם התחילו לחזור ושמעתי את הסיפורים, דווקא אז הגיעו לי החרדות.
ואני אומרת: מי אני בכלל שאני אחווה חרדה? כאילו, מי אני? אני מנסה לחשוב מה מרגיש אבא של חטופה. הוא כבר יודע מה היא עברה בשבי. הוא לא משער, הוא לא מדמיין – הוא יודע שהיא הייתה לבד, לבד, כל הימים האלה, שהיא הייתה מורעבת, שהיא הייתה מבוהלת, שהיא לא ידעה מה קורה בעולם, מה עם מהשפחה שלה. ותחשבו על אבא שהבן שלו עדיין בשבי, שאחד מבני המשפחה שלו עדיין בשבי. חלק מהחטופים חזרו. הם מספרים בדיוק מה קורה. זה כבר לא משהו שאנחנו מדמיינים, זה כבר לא משהו שאנחנו חושבים שקורה – זה כבר משהו שאנחנו יודעים.
ירדן ביבס ועופר קלדרון סיפרו כי המחבלים הכו אותם, כלאו אותם בתוך כלובים, בימים הראשונים בשבי. קית' עבר בין דירות מסתור ומנהרות. המחבלים נעלו אותו בכל פעם באחד החדרים כדי שלא יהיה ניתן למצוא אותו אם מישהו ייכנס פנימה. ארבל וגדי הוחזקו לבד, כל אחד בנפרד, כל ימי השבי, והפעם הראשונה שהם ראו במהלך השבי ישראלי נוסף הייתה רק כמה ימים לפני השחרור. לירי ואגם ששהו ביחד במהלך השבי חויבו לנקות, לבשל למחבלים, אבל לא הורשו לאכול מהמזון שהוגש להם. מספרות עוד התצפיתניות כי המחבלים אסרו עליהן לבכות או לתמוך זו בזו, והם היו מענישים אותן אם הן היו מפגינות את הרגשות האלה. גדי מוזס התוודע רק בשבי להירצחה של בת זוגו אפרת כץ, והוא התאבל עליה, ולא ידע מה עלה בגורל בתו מורן. אני יכולה לקרוא את זה מיליון פעם, ואנחנו לא נקלוט את זה. יושב אדם בשבי, מגלה שהבת זוג שלו נרצחה. איזו יכולת יש לו להתאבל? ועוד בזמן הזה שהוא צריך לשבת שם לבד ולהתאבל על הבת זוג שלו, הוא אפילו לא יודע אם הבת שלו בחיים. אני לא מצליחה לתפוס את זה. ואת כל זה אני אומרת מכיוון שיש לנו עוד חטופים בשבי.
נסע ראש הממשלה לארצות הברית, והוא ייעדר בשבת, בזמן שחטופים אחרים אמורים לשוב. ואני רק רוצה לקוות ולהתפלל שבזמן שהוא שם הוא עושה הכול להמשיך את שלב ב' של העסקה, כדי לדאוג שכולם יחזרו קודם הביתה, כי אין דבר יותר חשוב מזה. תודה.
376 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.