קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-7 באוקטובר בשעה 07:00 נפל דבר בישראל. אזרחי ישראל – לא רק החיילים, גם ההורים והסבים והבנים – הבינו שאנחנו במלחמה. אחרי עשרות שנים שלא יכולנו לומר את זה לעצמנו, וגם העולם לא ראה את האפשרות הזאת, יצאנו למלחמה. יצאנו למלחמה גדולה בכמה חזיתות והגענו להישגים גדולים. אני שומע כאן חלק מהדוברים לפניי מתאהבים במלחמה, מתאהבים בלחימה, ומניחים שעוצם ידינו הוא שיפתור את כל הבעיות.
אדוני, אני בא לספר לכם, זה לא יכול לקרות. זה לא יכול לקרות אם לא לוקחים בחשבון את ההיבטים הדיפלומטיים והמדיניים מבחוץ, את המטרייה המדינית. אני מציע לא לתלות בנשיא אחד, גם אם הוא עומד בראש אימפריה בין-לאומית, את כל התזה המדינית או הלאומית שלכם. אני מציע לכם לשים לב היטב למה שקורה לעם שלנו, איך אנחנו מרגישים, מיליוני אזרחים שבטוחים שמה שצריך לעשות עכשיו זה מה שאמר נתניהו לפני שבעה חודשים: לעצור את הלחימה בעזה, לפנות בהדרגה חלקים ניכרים מעזה, להשיב את החטופים במחירים גדולים של השבת אסירים. זאת הדרך שבה אנחנו נתחיל לרפא את עצמנו, אדוני היושב-ראש. התחושה הזאת שבמלחמת עד אנחנו נצליח לרפא את האסון הגדול, אין לה על מה לסמוך.
אני רוצה לספר לכם על דברים שאני שמעתי בביקור שבעה, אזרחי לחלוטין, על אימא של מנהל מרכז רפואי גדול בארץ. הוא מספר לי לא על סרבנות רפואית אלא על אנשים שלא חוזרים מפוסט, לא חוזרים מארצות הברית, לא חוזרים מאירופה. למה הם לא חוזרים? משום שהם לא חושבים שהערכים שמובילים את ממשלת ישראל – מלחמת עד, חוסר מוכנות לשלם את המחירים הברורים מאליהם, חוסר הבנה שכאשר יהיה לנו צורך, אדוני היושב-ראש, אחרי שנחזיר את החטופים ויהיה צורך להמשיך להילחם, אנחנו נעשה את זה.
מי שלא מבין את זה, אדוני, הוא זה שנמצא עמוק בתוך הקונספציה של 6 באוקטובר. תודה רבה.
283 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.