קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, בפתח הדברים, אי-אפשר שלא להתייחס לפרסומים בנוגע לעסקת החטופים. אנו נמצאים בימים מכריעים ורגישים, אבל דבר אחד ברור: אסור שנשחק ברולטת שמות. צריכה להיות רק רשימת חטופים אחת, עם 100 שמות. גם אם זה ייקח זמן, גם אם יהיו לכך מחירים קשים, אסור לקיים מתווה חלקי מטעמים פוליטיים. ברור שכל מתווה יהיה כואב ויתבצע בשלבים, אבל זה הדבר הנכון מוסרית ואנושית. זה גם הדבר הנכון מבחינה אסטרטגית וחברתית. מי שחושב שנשלים עם חמאס על גבולנו, תקוע ב-6 באוקטובר. ייקח כמה זמן שייקח, אבל לחטופים אין זמן.
בעניין הצעת החוק שלפנינו והקשרה – התקציב – אני רוצה לדבר פה היום על דוגמה אישית. הציבור הישראלי הוא ציבור חכם ומגויס. הוא מבין שאחרי למעלה משנה של מלחמה כל כך קשה, יש מחירים כלכליים. הוא מבין שכל אזרח יצטרך לשלם יותר כדי שיהיה לכולנו ביטחון, כדי שהדרום ישוקם והצפון ישגשג. אבל איך אפשר לבקש מהאזרחים לשלם יותר כשהממשלה ממשיכה לבזבז בלי הכרה? איך אפשר להגיד שחסר כסף למילואימניקים ולקדם חוק השתמטות שיעלה לנו מיליארדים? איך אפשר לבקש מהציבור לצמצם הוצאות ולא לצמצם משרדי ממשלה? איך אפשר לקצץ ביד אחת ולהעביר מיליארדי שקלים במחטפים בוועדת הכספים לצרכים קואליציוניים? איך אתם מעלים על דעתכם שלא תהיה שום רפורמה שתניע את הצמיחה?
כדי לחלץ אותנו מהמשבר, ישראל חייבת הנהגה שתיתן דוגמה ותוביל את האזרחים. המע"מ עולה, החשמל עולה, מחירי המים עולים. איפה השר שיעמוד מול המצלמה ויגיד: קודם כול, האזרחים; שיגיד: אני מוותר על המשרד שלי כדי לשדר לציבור שקודם כול נדאג שלכל אזרח בישראל תהיה קורת גג, ואחר כך נדאג לי למשרד? איפה השר שיגיד: אני מניע עכשיו רפורמות שיביאו צמיחה ויחזירו את האמון בשווקים, ולא יתעסק בתקציבים סקטוריאליים?
התיקון שאנחנו מצביעים עליו היום, שמאפשר להעלות את מחיר ביטוח הבריאות, הוא סימפטום למחלת העיוורון שהממשלה הזו לקתה בה. וכשלא רואים את האזרחים ממטר, לא רואים כלום, וככה אי-אפשר לנווט.
302 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.