קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חייב להתייחס לדברים שהעלתה פה חברת הכנסת אטבריאן. כמובן, אתה יודע, אני איכשהו ידעתי מה הולך להיות ונשארתי לשמוע. היא האשימה כמובן את – היא שוב חוזרת לנרטיב ועדת החקירה, ולמה לא תהיה ועדת חקירה, ולמה בפנים שלכם, ולמה, כל מיני ביטויים והתבטאויות כאלה. והיא כמובן הזכירה את ציטוט הבג"ץ – אני מניח שחברי חבר הכנסת גלעד קריב מכיר את כל נושא הפרימטר והעתירות – והקריאה פה במלא פתוס – יש לה פתוס מטורף – היא הקריאה מה אמרו שופטי בג"ץ.
רק מה? היא שכחה לציין שהם דחו את כל העתירות. בציטוט שאני הבאתי מתוך העתירה, כותבים שופטי בג"ץ: "אין בידינו לבחון את האמצעים שצה"ל מפעיל – – – זאת הן משום הריסון הרב המתחייב בהפעלת ביקורת שיפוטית בכל הנוגע לפעולה צבאית שאינה נוגדת על פניה את הדין" – אינה נוגדת על פניה את הדין. אומרים שופטי בג"ץ: אנחנו דוחים את העתירות וסומכים על הצבא, ועדיין זה לא מפריע לכם, מכונת רעל, לעלות פה ועדיין להאשים אותם. באמת, גם עברית אתם לא יודעים לקרוא? כל הזמן אתם מאשימים אחרים. זה אומנם מצחיק אותך, ברוכי. זה לא הגיוני, זה כתוב בעברית פשוטה, שאתם, עם הספר, אמורים להיות נבחרים ולקרוא את זה. בג"ץ לא פסל את הפרימטר, הוא עשה דיון ואמר: אני סומך על צה"ל.
מי שאשם, מי ששימן את החמאס, זה אתם. אתם פתחתם תיבת PayBox לחמאס. אתם שחררתם את סנוואר. אתם הבאתם עלינו את זה, מה לא ברור? מה אתם כל פעם מנסים להמציא? מה אתם מנסים להמציא? את מי עוד תאשימו, את ארז מלול? את מי? את מי תאשימו? כל הזמן: לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, על אפכם, על חמתכם – התקשורת, הצבא, הפרקליטות, היועמ"שית. אין לכם – אתם כבר לא בוחלים בכלום.
באמת, אני אומר לך, אמר חבר הכנסת הרצנו שהוא מתבייש להיות חבר כנסת – יש מן הצדק. ברוך השם, אתם נותנים לנו סיבות גדולות להתבייש בכם יום-יום. אבל מי שצריך הכי בגדול להתבייש בכנסת זה אזרחי מדינת ישראל. בנבחרים אתם לא נבחרים, יש לכם אפס מנהיגות. אתם כל הזמן זורקים אשמה על כולם. לא סתם כששאלו את ואטורי מה הממשלה הזו עשתה במשך שנתיים, הוא אמר: נתנו לאלמנות, נתנו לחטופים, נתנו לחיילי המילואים. הוא לא מבין שהוא יצר את האלמנות? שבגללו יש חטופים? בגללו יש מפונים? זה אפס לוגיקה. יש פה דיסוננס קוגניטיבי שהוא לא מצליח להבין מה קורה.
389 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.