קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון לינואר 2025, ישראל, אנחנו, כבר במקום אחר במלחמה. לא נשאר כבר חמאס כארגון, כמעט ולא נשארו מנהיגים לחסל, לא נשארו מנהרות ומפעלי נשק. בעזה נשארו אנשי חמאס שחמושים בעיקר בנשק קל, ללא כל יכולת אסטרטגית לפגוע בנו, ללא פיקוד ושליטה.
אז על איזו התנגדות להפסקת המלחמה מדברים שרי המלחמה?
על איזו התנגדות להפסקת המלחמה מדברים השרים שלכם? לא תהיה עסקה עד שנחזיר את כולם? עד שנאסוף את הכדור האחרון בעזה לא תעשו עסקה? האם לזה סמוטריץ' ובן גביר, ראשי הממשלה בפועל, קוראים ניצחון? אולי ניצחון בסגנון האמרה, עמית הלוי, "הניתוח הצליח אבל החולה מת". כי החברה והמדינה שלנו תגסוסנה אם בנקודת החוזק הזו לא ניקח כל סיכון למען החזרת האחיות והאחים שלנו, מתינוק עד זקן, כל חיילת, חייל, חקלאי וסטודנט.
עצוב לי שעבור הממשלה הזו, שחלק משמעותי ממנה לא ציוני ולא שירת בצה"ל, עבורם החטופים הם בסך הכול פיונים על לוח השחמט, חיילים הניתנים להקרבה, בעוד הם משחקים בממשלה דרך פוסטים בפייסבוק. ברור שבן גביר יתנגד לעסקה; ברור שסמוטריץ' יגיד למשפחות איך לא ייתן כלום עבור גופות. הרי מי שלא נשא אלונקה בחייו, שלא תרם או נשא בנטל, לא מסוגל להבין את ערכי הרעות ואחוות הלוחמים.
הפנים של סמלת לירי אלבג לא יוצאות לי מהראש. לירי וכל חברותיה לחמ"ל נחל עוז כבר סמלות, ובעולם מתוקן היינו אומרים להן כל הכבוד, ומוסיפים בחיוך שהפז"ם דופק. הן היו אמורות לחשוב כבר על יום השחרור. והאמת, אדוני היושב-ראש, אין לי ספק שאין יום שבו לירי וחברותיה לא חושבות על השחרור, אבל לא מהצבא. עבורן כל יום פז"ם הוא יום מקצר חיים. 100 ישראליות וישראלים שנחטפו על ידי חמאס מוחזקים כעת כבני ערובה על ידי ממשלה מנותקת. זאת האמת. חמאס שבה אותם, ובן גביר, סמוטריץ' וגולדקנופ מחזיקים אותם כבני ערובה. עבורם המלחמה עצמה הפכה למטרה.
אני קוראת מפה לשרי הממשלה: תרימו את העיניים מהפייסבוק. השגנו את כל המטרות המוצהרות של המלחמה בחמאס למעט זו החשובה ביותר, ולראשונה בחייכם, היכנסו מתחת לאלונקה, ולו לרגע אחד, ותחזירו אותם הביתה, את כולם כולל כולם. תודה רבה.
325 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.