קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני מקדישה את הנאום הזה לאלון אלטמן, המשנה – –
– – המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. איך זה עובד אצלכם? אתם לא אמורים לדעת את החוק? באמת, אלון אלטמן, רציתי להבין. זאת שאלה אחת: אתה לא אמור לדעת את החוק?
השאלה השנייה שאני רוצה לשאול אותך: איך אתה בוחר את הכתבים שאתה מדליף אליהם מכתבים בבלעדיות? איך אתה בוחר דווקא את אביעד גליקמן להדליף לו מכתב שאתה מפנה אליי?
ובכן, אדון אלטמן, קבל את הדבר הבא, אני אעשה לך שיעור קצר במשפטים. תגיד לי, אדוני החוצפן, מה אתה פונה אליי בכלל? אם אני מוזמנת לחקירה ואני נחקרת פוטנציאלית, איזו סמכות יש לך לפנות אליי? תגיד לי, אדוני, אתה ירדת מכל פס היגיון? בוא אני אזכיר לך: יש נוהל אח"מ, נוהל אח"מ לחקירת בעלי חסינות מהותית שמסרבים להתייצב לחקירה. מה כתוב בנוהל אח"מ, אלון אלטמן? אם אתה לא זוכר, אני אזכיר לך. כתוב שם שאם בעל חסינות מהותית מסרב להתייצב לחקירה, כותבים על זה זיכרון דברים, מגבשים עמדה וחושבים מה לעשות. מה אתה פונה אליי, אדון פרקליט, אם אני נחקרת פוטנציאלית? באיזו תעוזה אתה כותב לי חיווי דעה שלא מחזיק מים?
עכשיו, בוא אני אזכיר לך: יש דבר כזה שנקרא אות כתובה בחוק. זה מאוד ברור. חוק החסינות קובע בסעיף 1 שחבר הכנסת יהיה חסין, יהיה לו פטור מאחריות פלילית וחסינות מפני כל פעולה משפטית על מעשה, אמירה או הבעת דעה שהוא אמר או עשה במסגרת או למען מילוי תפקידו. זה החוק הקיים. אבל גב' מיארה החליטה להטיל אימה על חברי כנסת. תראה, אני לא רוצה להגיד לך בבוטות שצריך להיות אידיוט גמור להיכנס איתי למאבק משפטי. אני תמיד אהיה צעד לפניך, אדוני; שאל את הפרקליטים שלך שניהלו מולי תיקים. אם אתה תהיה בור ותקשקש לי קשקושים על סעיפי החוק, אני אעמוד כאן על מליאת הכנסת ואני אגיד לך: אדון אלטמן, מי עשה אותך משנה לפרקליט המדינה?
עכשיו בשיא הרצינות. מפנה אותי האדון אלטמן הזה – עוד פרקליט – הוא מפנה אותי להוראת סעיף 4, שממנה הוא מסיק: הגשת כתב אישום נגד חברי כנסת. אבל מה כתוב, אדוני, בסעיף 4 לחוק החסינות? כתוב שם: יוגש כתב אישום על עבירה שסעיף 1 לא חל עליה. מה זה סעיף 1? אותו סעיף שקובע חסינות מפני העמדה לדין פלילי ואחריות פלילית על מעשה, אמירה או הבעת דעה של חבר כנסת – אלף-בית של גימל-דלת.
אה, למה הפנית אותי עוד במכתב שלך, אדון אלטמן? אתה גוזר את החסינות ואת החובה שלי להתייצב לחקירה מזה שאנחנו יכולים לבקש צווי חיפוש. אז אני אפנה אותך, אדוני, לסעיף 2 בחוק החסינות – בגין איזה עבירות אתה יכול לבקש צווי חיפוש לחברי כנסת? עבירות לפי סימן ב' וסימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, הלוא הן עבירות בגידה וריגול על נגזרותיהן השונות.
תגיד, אתה ירדת מהפסים, אדוני פרקליט לעניינים מיוחדים? אתה גם מסיק את זה מהאזנות סתר – שם אפשר לעשות האזנת סתר לחבר כנסת בעבירות שיש בהן פגיעה בביטחון עמוק וכו', וצריך לזה אישורים מיוחדים. רד ממני. תעשה לי האזנות סתר, שב לי על הטלפון, תעשה מה שאתה רוצה. אני אחשוף מה שמותר לי לחשוף בשום שכלי. אם כתוב בחוק שיש לי פטור מאחריות פלילית, זה אומר שביצעתי עבירה פלילית במסגרת תפקידי.
כן, אני אמשיך לפתוח צווי איסור פרסום שאתם מוציאים סתם כדי שעם ישראל לא ידע. אבל אני יודעת עוד משהו. אלטמן, תקשיב. אני רואה מה הולך פה. אני ראה את זה בסיפור של הנגד, ואני רואה את זה בסיפור של החקירה של פלדשטיין. מה לעשות, אדוני ראש השב"כ, אתה מוזמן רק לחסל אותי.
אתה לא יכול לשים אותי במעצר מינהלי, אתה לא יכול להפחיד אותי בחקירות. לא סותמים את הפה שלי. לא עשו אותי לא אתמול ולא שלשום. ואני אומרת לכם, אם אתם חושבים שאתם תפחידו אותי, באמת, אתם צריכים להיות – אני לא רוצה לומר – בעלי רפיון שכלי.
נסכם ונאמר, להבא, אדון אלטמן, תמסור ד"ש למיארה, תמסור ד"ש לראש השב"כ. אם נדמה לכם שתקשקשו קשקושים מהחוק – –
– – דבר אחד תבינו: אני לכל הפחות צעד אחד לפניכם בהכרת האות הכתובה בחוק.
639 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.