קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני דווקא שמח שאתה היושב-ראש כרגע.
לדעתי זה הטלפון שלי. זה לא נעים.
זה רוטמן הבין שאני על הדוכן, אז הוא מתקשר בכוונה כדי להפריע.
חס ושלום. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר קראתי ידיעה מפתיעה, שאחת מאבני הכותל שנפלו מחומת המקדש תישלח לתערוכה ביפן. קראתי ושפשפתי את העיניים. הרי המפלגות החרדיות פוצצו את פשרת הכותל ההיסטורית על בסיס הטענה שהקדושה של הכותל רצה לכל אורכו, עד הגרגר האחרון. אז אבן מהכותל הם שולחים ליפן, אבל לאפשר לעשרות אלפי יהודים מהתפוצות ומהארץ לגעת באבני הכותל ולהתפלל בדרך שמשקפת את מנהגם – זה לא, כי היהדות שייכת להם ואלוהים הוא בכלל שכיר בעסק שלהם.
אבל הדורסנות הזו, אדוני היושב-ראש, לא שייכת רק לירושלים. אתמול בערב נעשה מעשה נבלה של ממש באחת מהערים הגדולות, העיר חולון. מועצת העיר הצביעה על ביטול הקצאת הקרקע להקמת בית כנסת ליברלי. זו הייתה דרישה מפורשת של סיעת ש"ס במועצה מראש העיר החדש, והוא אץ ורץ למלא את הדרישה כעבד שמתרפס לפני אדוניו.
קרוב ל-15 שנים פועלת קהילה שוויונית בעיר חולון, קהילה שמשתייכת לתנועה הרפורמית. מאות מתושבי העיר זכו בזכות הקהילה הזו לקשר חדש ומרגש עם התרבות והמסורת היהודית. קרוב ל-15 שנים הקהילה הזאת נזרקת מחדרון לחדרון במתקנים זמניים. הרבה של הקהילה, הרבה גלית כהן קדם, היא מהמנהיגות המרשימות של תנועת ההתחדשות היהודית. בשעה שראש העיר שי קינן תקע לה ולמאות מתושבי העיר סכין בגב, היא עסוקה במסע הסברה וחינוך לאהבת ישראל בקהילות יהודיות בצפון אמריקה.
בשעות האחרונות הסיפור של קהילת קודש וחול בחולון מגיע לקהילות יהודיות בכל העולם. שמו של ראש העיר שי קינן יוזכר באלפי בתי כנסת בימים הקרובים, ולא לטובה. העתירה לבית המשפט נכתבת בשעות אלו, אבל עשרות אלפי ההודעות שיגיעו בימים הקרובים מכל העולם היהודי לתיבת הדואר של שי קינן הן חשובות הרבה יותר. והמבול, אדוני ראש העיר, אני מבטיח לך, רק בתחילתו.
ואני אומר לך, מר חיים זברלו, הנציג הקנאי והפונדמנטליסט של ש"ס בעיר חולון: בית הכנסת השוויוני, זה שאין בו מחיצה, קום יקום בעיר חולון. נידרש לעוד שנה או לעוד עשור, אבל לא נרפה. נשים וגברים עוד ירקדו עם ספרי תורה ברחובות העיר חולון בדרך אל ההיכל החדש. וגם מחולון – כן, גם מחולון – למרות ההתנגדות של סיעת ש"ס – –
– – תצא התורה של יש יותר מדרך אחת להיות יהודים – –
388 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.