קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, היום הזה התחיל בעוד פיגוע טרור מזעזע שבו שלושה אזרחים חפים מפשע נרצחים באכזריות ובדם קר ושלושה אזרחים נוספים נפצעים רק משום שהם יהודים, רחל כהן, עליזה רייז ורס"ר אלעד יעקב וינקלשטיין, השם ייקום דמו, והאחרון נרצח לעיני בנו בן התשע. השם ייקום דמם – שלושה הרוגי מלכות שנוספו לסטטיסטיקה שממשיכה לטפס בזמן שמדיניות הביטחון שלנו, כך נראה, ממשיכה לצעוד במקום.
בואו נדבר רגע ברצינות ונשאל: כמה עוד אזרחים צריכים להירצח כדי שנפנים שההרתעה שלנו לא מספיקה כנראה? כמה משפחות נוספות ישבו שבעה, כמה ילדים יתייתמו, כמה בתים ייחרבו? כמה? המלחמה בטרור דורשת יד חזקה, ברורה, חסרת פשרות – גם צבאית, גם מדינית, גם כלכלית, גם חינוכית, גם חברתית, בלי פצמ"רית שמגבילה את יכולתם של החיילים שלנו. אנחנו הרי יודעים שלמחבלים אין ערך לחיים. חלקם הגדול כנראה גם לא מפחדים ממוות. הרי מדובר בכבוד עבורם. צריך לפגוע בהם היכן שאולי ליבם הערל כן ייפגע – לדוגמה, הריסה מיידית, מיידית, של הבית שלהם, בלי יכולת לבנות אותו מחדש; לא רק לאטום חדר או שניים אלא להרוס אותו כליל, כליל, בלי יכולת לבנות אותו מחדש; לפגוע במשפחות שלהם. הם צריכים לדעת שכל פעולה מצידם תגרור את סילוק משפחתם אל מחוץ למדינה. לעשות פעולות, פעולות חד-משמעיות, עם סימן קריאה. אם לא ננקוט צעדים ברורים, אם נמשיך לדבר בצלילים שונים, הפיגועים יימשכו והרשימה השחורה של קורבנות רק תלך ותתארך. מדינת ישראל היא לא עלה נידף, יש לנו את הצבא החזק בעולם, את שירותי הביטחון הטובים ביותר, אבל אנחנו לא באמת משתמשים בהם. די לפחד מביקורת בין-לאומית – הרי לא משנה מה נעשה, היא תמיד תהיה שם. די לחשוש ממה יגידו עלינו. הגיע הזמן שנפסיק להתנצל על כך שאנחנו מגינים על עצמנו.
הדבר שמניע את המחבלים הוא התקווה – התקווה שנעוף מפה, שמדינת ישראל תיעלם, שהם יוכלו להקים כאן מדינה פלסטינית על כל שטחה של מדינת ישראל. הגיע הזמן לגדוע את התקווה שלהם. מדינת ישראל תישאר כאן לנצח. לא תקום פה מדינה פלסטינית. אני קוראת מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון לתת יד חופשית לצה"ל, לסגור הרמטית את הזרמת הכספים לרשות הפלסטינית ולהגביר את המחסומים ואת האבטחה, כי דם יהודי איננו הפקר. הטרור הוא לא תקרית או אירוע נקודתי; הוא תוצאה של הסתה ממוסדת ושל מדיניות עוינת שמקבלת פרס בדמות הכלה רועמת מצידנו. כל פחד שלנו מתגובה משמעותית הוא הזמנה לפיגוע עלינו. לקום כעם ולהבהיר שהמצב הזה לא יימשך. אני שולחת תנחומים למשפחות הנרצחים ורפואה שלמה ומהירה לפצועים.
389 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.