קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבר הכנסת נאור, אולי תקשיב לי? חבריי, ישראל של 6 באוקטובר נעלמה.
אנו חיים היום בישראל של 7 באוקטובר. אדוני היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האירוע שהוביל לפיטורו של סמנכ"ל הכספים של מכבי תל אביב אינו רק מקרה בודד. זה רגע שבו אנו נאלצים להביט במראה ולשאול את עצמנו איזו חברה אנחנו רוצים להיות.
הפוסט שבו הוא כינה אנשים "קופים" בשל מוצאם או מקום מגוריהם הוא ביטוי מכוער של ישראל שהייתה כאן עד 6 באוקטובר. זו ישראל של פילוג, דעות קדומות וגזענות זולה שמתדלקת את השיח הציבורי שלנו במשך שנים. אך מאז 7 באוקטובר אנחנו חווים ישראל אחרת, ישראל של ערכים טהורים ובלתי מתפשרים של רעות, אחווה ואחדות. בשדה הקרב מול אויב אכזרי לא ראינו דתיים מול חילונים, פריפריה מול מרכז, מתנחלים מול עירוניים. לא הייתה הבחנה בין דרוזים, צ'רקסים, יהודים, מוסלמים ותיקים או עולים חדשים. שם, בשוחות, כולם נלחמו כתף-אל-כתף, שכם-אל-שכם. דם חיילים ישראלים מכל המגזרים, מכל הזהויות, נמהל זה בזה למען מטרה אחת – לשמור על הבית שלנו.
האם איננו מסוגלים לקחת את אותם הערכים שאנחנו רואים בחזית לשיח הציבורי שלנו? האם אין לנו את הכוח להתעלות מעל שיח מפלג וגזעני ולהגיד בקול ברור: אין לזה מקום כאן יותר? הפוסט של תומר שמואל הוא קריאת השכמה. הוא מזכיר לנו שהשינוי שחל בנו כעם בעקבות המלחמה חייב לחלחל לכל תחום בחיינו. כמו בחזית, גם כאן לא ניתן שיהיו קבוצות או צבעים. ישראל צריכה להיות אחת, והיא שייכת לכולנו.
חבריי חברי הכנסת, האחריות מוטלת עלינו. אנחנו, המנהיגים, מחויבים להיות הקול שמוביל שינוי, מחויבים לדחות את השיח הגזעני ולאמץ שיח של כבוד הדדי, הכלה וסולידריות. כפי שבחזית החיילים נלחמים זה לצד זה, כך אנחנו צריכים לעבוד כאן – למען ישראל מאוחדת יותר, חזקה יותר, אנושית יותר. הבה נעמיד לדין ציבורי לא רק את תומר שמואל, אלא כל אמירה שמפרידה בינינו. הבה נוביל שיח שלא משאיר מקום לגזענות זולה, וניצור חברה שכולנו נהיה גאים להיות חלק ממנה.
בעוד חיילינו נופלים בשדה הקרב, בואו נביא שיח אחר, שיח מאחד ולא מפלג. הלוואי שנהיה ראויים לזה. נפסיק. נהיה דוגמה. הציבור הישראלי צופה בנו בערוצי הטלוויזיה, במנהיגיו ובנציגי הציבור – איך הם מדברים אחד לשני. למילים שאנחנו זורקים יש השפעה על הדור הצעיר. חבריי חברי הכנסת, בואו נתבונן אל עתיד יותר טוב. זה מאחד. השיח שלנו היה צריך להשתנות כבר מ-7 באוקטובר.
369 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.