קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זה לא טעות בשיקול הדעת, אפרת. זה ממש – – –
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כבר חמש שנים חבר בבית הזה, ומעולם לא התביישתי להיות חבר כנסת כמו שהתביישתי הבוקר. יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה בחר למנוע מעינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, להיכנס לבית הזה, בית העם הישראלי, הבית של כולנו, בטענה שהיא זו שמפירה את הסדר הציבורי.
איזו הפרת סדר ציבורי בדיוק היא מבצעת, מר אוחנה? האם כאב של אם שזועקת על בנה החטוף שנמק במנהרות החמאס הוא הפרת סדר? האם העובדה שהיא מבקשת מכם, נבחרי הציבור, להקשיב לקול הזעקה שלה היא פשע? איזו זכות מוסרית יש לכם לנהוג כך כלפי אישה שעוברת את אחת הטרגדיות הכי קשות שאפשר להעלות על הדעת? טרגדיה, יש לציין, שקרתה במשמרת שלכם כי אתם הפקרתם את הביטחון כדי לקדם הפיכה משטרית מסוכנת.
ההחלטה הזאת היא לא רק בלתי מוסרית – היא מנותקת, היא אטומה, היא אנטי-דמוקרטית. הכנסת היא המקום שבו הציבור צריך להשמיע את קולו, לא להשתיק אותו. אם בית הנבחרים שלנו, בית המחוקקים של המדינה היהודית והדמוקרטית, לא מסוגל להכיל אם שזועקת על גורל בנה, מה המשמעות של היותנו כאן? מה המסר שאנחנו שולחים לאזרחי ישראל?
מר אוחנה, תפקידך כיושב-ראש הכנסת הוא להגן על זכויות הציבור ולא לדכא אותן. הכנסת שייכת לאזרחי ישראל, והיא לא רכוש פרטי של אף פוליטיקאי, גם לא שלך. אם יש מישהו שמפר את הסדר הציבורי הרי שזה אתה, בהפיכת הבית הזה למבצר של ציניות ושלטון כוחני. ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר: אמיר אוחנה, אתה לא יושב-ראש הכנסת שלי. יושב-ראש הכנסת הוא מנהיג שמייצג את עקרונות הצדק והאחריות כלפי כל אזרחי ישראל, ולא מי שמשתיק ומרחיק אם כואבת מהיכל הדמוקרטיה.
כולנו, כולנו חייבים להתייצב לצידה של עינב צנגאוקר ושל כל משפחות החטופים. כולנו עינב. כולנו עינב. לא ניתן יד להשתקה ולדיכוי. לא ניתן יד לציניות ולעוול. נדרוש צדק, נדרוש אנושיות ונדרוש שינוי, עד שכל החטופים יחזרו הביתה. לא ננצח, לא ננצח עד שכולם יחזרו.
315 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.