קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, משפחות כהן, רייז ווינקלשטיין, אנחנו מלווים עכשיו בהר הרצל את אלעד וינקלשטיין, השם ייקום דמו, ונלווה בהמשך את רחל כהן, את עליזה רייז מקדומים. הדם שלהם, שלנו, נשפך בדרכי שומרון כמו דם חיילינו שנופלים ברחובות ג'באליה. זו אותה המלחמה, מול אותו אויב, אותה מכונת רצח עם, עם אותן שאיפות השמדה, עם אותן שיטות ברבריות, וממש לא משנה אם הוא גר בג'באליה או בג'נין, ממש ממש לא משנה אם הוא רשום בחמאס, בפתח או בג'יהאד האסלאמי. כל ההבחנות המלאכותיות הללו מטופשות, למעשה הופכות למסוכנות ולטרגיות כשהן נעשות על ידי גופי הביטחון שלנו. זה בדיוק אותו אויב, ולכן גם המסקנה היא אותה המסקנה, ואני אומר אותה כאן בפשטות: דין ג'נין כדין ג'באליה; דין שכם כדין בית חאנון.
זאת לא מסקנה תיאורטית, זו צריכה להיות היום תוכנית העבודה של צה"ל. תוכנית אופרטיבית צריכה להיות מוכנה באוגדת איו"ש. אלוף הפיקוד אבי בלוט כבר היה צריך לאשר אותה מזמן, והיא כוללת את מה שעושים בג'באליה היום – או צריכים לעשות, לא עושים עד הסוף, לצערי: כיתור, פינוי, מצור וטיהור של האויב. ארבעה צעדים פשוטים. כל צבא היה נוהג ככה, כל צבא נהג ככה. כיתור מלא; פינוי האוכלוסייה למרחב אחר; אחרי שהאוכלוסייה פונתה – מצור אפקטיבי, מי שנשאר הוא אויב, מי שנשאר מגדיר את עצמו אויב, ואז עושים מצור אפקטיבי: אין חשמל, אין מים, אין מצלמות בבית חאנון – החיילים שלנו נכנסים ונהרגים ממצלמות בבית חאנון, זה פשוט לא ייאמן; מורידים מרחוק כל מי שזז – –
– – אחר כך מטהרים בית-בית. אחר כך, כשמחזירים, כשמחזירים אוכלוסייה בפיקוח שלנו על כל ספר לימוד, על כל שק מלט, על כל קילו ברזל – לא כיסוח דשא, כמו שאוהבים לומר בצה"ל, התזה הזאת שנכשלה כישלון חרוץ; עקירת הדשא. מספיק עם סבבים, אלא הכרעה מלאה, שליטה מלאה שמובילה להכרעה מלאה.
זה לא היה צריך לקחת 15 חודשים, זה היה לוקח שלושה חודשים לכל היותר בעזה. אני אומר את זה פחות או יותר מהיום הראשון, אבל אני אומר את זה כאן, עכשיו, ביתר שאת, אדוני היושב בראש, לרמטכ"ל, לראש הממשלה ולשרי הקבינט, כיוון שחסם מרכזי של התוכנית הזאת יוסר בעוד שבועיים, ב-20 בינואר, כשהממשל בוושינגטון יתחלף. וכשהדברים נאמרו גם כאן וגם בוועדת חוץ וביטחון על ידי ראש הממשלה, היו פה כאלה שגיחכו, בעיקר באופוזיציה, אבל השבוע כולנו שמענו את זה בניו יורק טיימס, איך אומרים? לא בהדלפות, בלי הנגד, בלי אלי פלדשטיין, בלי העיתון בילד – מפי בלינקן בעצמו, ואני אצטט: בכל פעם שנוצר ריחוק פומבי בין ארצות הברית לישראל והתחושה שהלחץ על ישראל גובר, חמאס נסוג מהסכמתו להפסקת אש ולשחרור חטופים. אז מה הלחץ האמריקאי עשה, אדוני היושב בראש? מה הוא עשה? פגע בחטופים. פגע בעסקה. אתם, שצעקתם פה על ביבי: תיכנע ללחץ אמריקאי – מה עשה הלחץ האמריקאי? אומר בלינקן: פגע בחטופים, הרג את החטופים, פגע בעסקה.
הוא אמר. הוא היום אמר את זה, היום, הסיר את המסך.
אחר כך לחץ בנובמבר, בדצמבר, לחץ שקרי, כמו שאמר בלינקן השבוע, לחץ שקרי, הלחץ על רפיח.
כל זה מאחורינו – משפט אחרון, אדוני – כל זה מאחורינו. בעוד שבועיים החסם הזה מוסר. יש דוד חדש בבית הלבן, שמענו אותו היום, והוא אמר: אם לא יחזרו החטופים – גיהינום יהיה.
והגיהינום צריך להיות לא רק בעזה – גם בג'נין, גם ברמאללה.
אנחנו מחויבים לרחל, לעליזה, לאלעד. זאת חובתנו לאזרחי ישראל. תודה רבה.
533 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.