קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אנחנו – אפשר להשתיק את תומכת הטרור הזאת?
תומכת טרור. מי שתומך בנוער גבעות הוא תומך טרור.
לא, לא, אני מבקש שתשמור על זכותי לדבר.
אגב, יש מה שנקרא טרור אקוסטי. מדובר בגברת הזאת.
היא פוגעת, היא פוגעת בעור התוף של חצי מהכנסת.
תגיד, אם ניקח את הצעקות מהגברת הזאת, מה יישאר לה בכנסת?
לא חוק, לא הצעת חוק, לא יוזמה בוועדה – כלום. רק צעקות וציוצים אהבליים, זה כל מה שיש לך.
אדוני היושב-ראש, לגבי מיגון – – –
ל-46% מהאוכלוסייה הערבית אין מיגון בישראל. לכמעט 600,000 איש אין גישה למרחבים מוגנים. דוח מבקר המדינה מיולי 2018 מיפה 71 רשויות ערביות; קראו להן לא יהודיות. רק ב-11 יש מקלטים ציבוריים, בסך הכול 29; בשלוש מתוכן רק מקלט ציבורי אחד. למחצית מתושבי 59 הרשויות שמופו אין מיגון תקני. נתוני פיקוד העורף אפילו: בעוד 100% של האוכלוסייה היהודית ביישובים הנמצאים עד 9 ק"מ מהגבול ממוגנת, בקרב החברה הערבית בטווח הזה בצפון, מעל 50% הם חסרי מיגון. גם במוסדות החינוך המצב דומה. בכפרים הלא-מוכרים המצב אף יותר חמור.
בהתקפת הכטב"מים הראשונה מאיראן על ישראל נפגעה ילדה בדואית אחת, וההורים והאנשים בכפרים האלה הסתתרו מתחת לבטונדות. אין מיגון – לא בבתי ספר, לא מיגון ציבורי. גם הניסיונות, אחרי הפגיעה בילדה, להביא מיגון, לא שכנעו את הממשלה להביא מיגון. זה כישלון במזיד. זה נקרא להפקיר את החיים. טוב, זו ממשלה של מחדל והפקרה, ידוע. זו ממשלת המחדל וההפקרה.
במקום, לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, היו שני כיוונים: או ללכת על עסקה או ללכת על הסלמה. הוא החליט ללכת על הסלמה. הפקיר את החטופים. הסלים. התנקש בחיי איסמעיל הנייה בטהרן. שמעתי עכשיו מה אמר אהוד ברק – אמר שהוא עשה את זה כדי לבלום עסקה של חטופים, ושההתנקשות והחיסול היו טעות. ברור. רשעות וטעות. לא טעות מבחינתי; זה מכוון, במזיד. ברור שזו לא טעות, הוא התכוון לזה. הוא רצה בהסלמה הזאת. אמר הרתעה. איזה מין הרתעה? חיסול שמביא הרתעה כשכל המדינה נמצאת בפניקה, הסופרמרקטים מתרוקנים ואנשים מסתכלים על השעון כל חמש דקות מתי יהיו טילים. זאת הרתעה? לא בטיח ולא הרתעה.
בנימין נתניהו עושה את זה במזיד. כל מי שאומר שאין לו אסטרטגיה, טועה. לאיש יש אסטרטגיה ברורה, היא משתקפת מול העיניים של כל העולם, ובנקודה שבה המעמד האסטרטגי של ישראל בזכות so called מר ביטחון נמצא בנקודה הכי רגרסיבית בהיסטוריה שלו, אבל גם של המדינה.
396 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.