הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

חבר הכנסת ביטן, קודם כול, אני מאוד אוהבת אותך, כי אתה היחידי שלפחות אומר את האמת. אומר את האמת. לא צריך להביא את זה עכשיו, לא בגלל המלחמות בין הערוצים – בגלל המלחמה שמדינת ישראל נמצאת בה. לא ראוי להביא את זה עכשיו כשאנחנו במלחמה רב-זירתית, וזה לא הנושא שצריך להעסיק את הממשלה בזמן של מלחמה קיומית. זו האמת. להביא את זה ככה, כשאילצתם את כולנו לצאת לפגרה, כשהזנחתם נושאים חיוניים, מצילי חיים, אחרים, בניגוד לעמדת משרד המשפטים, ועל הדרך יש בחקיקה הזו גם פוטנציאל לפגיעה באוכלוסייה מוחלשת, אז לא ראוי בכלל להתעסק בזה דווקא עכשיו. אני בטוחה שאזרחים שצופים בנו עכשיו לא מאמינים שבזה ממשלת ישראל מתעסקת עכשיו, וזה מבייש – – –

אני כל כך מתביישת שיש שר בממשלת ישראל שמשסה ומחרחר ריב ושנאה כמוך.

אתה והשותפים שלך הבאתם את מדינת ישראל לשפל – –

– – שלא נראה כמותו בתולדות מדינת ישראל.

מימי השואה לא היה לנו שפל כזה, מחדל כזה, אסון כזה, ואתה וחבריך חתומים על זה. ומה שעצוב זה שלרגע אין לכם בושה או רגשות אשם. אתם בטוחים שכל מה שאתם עושים נפלא כי כל כך נפלא פה במדינה. מנותקים. אתה מנותק ושותפיך מנותקים.

קצב האירועים והאסונות במדינת ישראל הוא כל כך גדול שאנחנו שוכחים דברים בגלל הקצב. היה לי חשוב לדבר היום על אירוע שנשמע כאילו הוא כבר בהיסטוריה הרחוקה, אבל הוא קרה רק לפני כמה ימים, והוא מלמד על תהליך מאוד מאוד מסוכן שקורה בחברה הישראלית בחסות ההנהגה הקיצונית הזו, בחסות ההנהגה המשיחית הזו. אני רוצה לדבר על אירועי שדה תימן והפריצה בכוח של שרים וחברי כנסת לבסיס צבאי סגור בשם איזה חופש תנועה. כאילו בשם חופש תנועה אפשר לתת איימן עודה להיכנס לבור בקריה, אולי. איזו צביעות, איזו קיצוניות.

חשוב לי לומר, החיילים שלנו הם גיבורים. יש לנו את הצבא המוסרי בעולם. האנשים שיצאו לשדה הקרב הם גיבורים. האנשים ששומרים על אסירי הנוח'בות הם גיבורים. אני מאחלת למחבלים שעשו לנו את הזוועות של 7 באוקטובר את כל הרע שבעולם. אבל אנחנו לא פלנגות, אנחנו לא נוח'בות, אנחנו לא כמוהם. במדינת בישראל עשו אפילו לאייכמן, שהביא לרצח המוני של יהודים בשואה, משפט, משפט צדק, ואני זוכרת שהיו גם סיפורים שלא הצליחו למצוא בחברה הישראלית מישהו שיהיה מוכן להיות התליין שלו מרוב שיצר הנקמה הוא לא זה שהדריך אותנו אלא רק עשיית הצדק.

תחת ההנהגה המשיחית והקיצונית הזו גם עולם הערכים שלנו הולך ומידרדר. אז צריך לשים דברים על דיוקם. ארנון זמורה, זיכרונו לברכה, הוא גיבור קדוש; בן אדם שעשה מעשה סדום או אנס או עשה מעשה סדיזם במחבל, נורא ככל שיהיה, הוא לא קדוש.

מי שמתנגד לחקירה של חייל שעשה מעשה סדום במחבל בעצם פוגע בשמם הטוב של כל יתר חיילי צה"ל. הוא פוגע בביטחון מדינת ישראל, כי 99.999% מכל החיילים לא כאלה. חשוב למחות, חובה למחות כשרואים עוול, אבל לא להיות אלימים, לא להרים יד על שוטר או על חייל. ולצערי זו התוצאה כשמכניסים עבריינים לתוך הממשלה, שיושבים בקבינט. התוצאה שמקבלים זה שרים וחברי כנסת שפורצים בכוח הזרוע לבסיס צבאי סגור, והמשטרה לא מגיעה. לא קורה כלום. מפחיד. התחושה היא שההפיכה המשטרית לא צלחה, אז אותם חברי כנסת ושרים עברו להשתמש ברעולי פנים עם תחמושת. אם אנחנו נמשיך המסלול הזה, אנחנו רק נידרדר מדחי אל דחי, מאסון לאסון. חייבים להחליף את ההנהגה המסוכנת הזו.

חשוב לי לומר עוד דבר. אני כן שומעת מהחברים, מהמשפחה, שנמצאים בשדה הקרב, מפניות ציבור שאני מקבלת, שיש חיילים ומילואימניקים שבאמת מרגישים שהמדינה שולחת אותם לעשות משימות מאוד מורכבות, לסכן את חייהם, וכן, גם לעשות משימות שלעיתים יש בהן מורכבות ערכית. יש בהם חשש ופחד שביום מן הימים עלולים לזרוק אותם מתחת לגלגלים בשם איזו הגנה מפני בית הדין בהאג או משהו כזה. זו תחושה מאוד מסוכנת, וחשוב שאנחנו כהנהגה נאמר לחיילים הגיבורים שלנו: אנחנו נותנים לכם את הגיבוי המלא לכל העשייה שלכם. וגם אם יש תקלות או טעויות, מדינת ישראל, כנסת ישראל, צריכה לתת גיבוי מלא לחיילים שלנו בשטח, שפועלים בתנאים שהם ממש לא סטריליים. אבל מעשה סדום זה לא תקלה, מעשה סדום זה לא מילוי פקודה, מעשה סדום זה לא פקודה שהשתבשה, ולכן מי שלא מאפשר חקירה של טענות כאלה חמורות, פוגע בשמם הטוב של כל חיילי ישראל.

אנחנו מדינת חוק.

אנחנו לא נוח'בות, ואנחנו לא – – –

זה מה שאני אומרת – – –

אני מהדהדת? חברי הממשלה שלך נכנסו והזמינו את ההמון, העלו סרטונים, שלהבו את ההמון כדי לפרוץ לבסיס של הצבא – –

– – ואתה אומר שאני מהדהדת את זה? אין סוף לצביעות ולניתוק.

אנחנו בשבוע הבא – – –

אנחנו, בשבוע הבא – – –

בוודאי, זה מה שאני אומרת.

אבל חשד כזה צריך לבדוק, וכששרים וחברי כנסת מונעים חקירה – – –

אבל הקואליציה שלך ניסתה למנוע חקירה באמצעות שלהוב ההמונים ופריצה בכוח עם נשק ורעולי פנים לבסיס צבאי. זה הזוי. אנחנו מדינת חוק, ואטורי.

בשבוע הבא אנחנו נציין את תשעה באב. העם היהודי הגיע לריבונות בארץ ישראל שלוש פעמים. פעמיים הקמנו פה בית לאומי, ופעמיים הוא נחרב. המחריבים בפועל אומנם תמיד היו גורמים חיצוניים, אבל מי שזימן את החורבן היינו אנחנו, במו ידינו וברוב טיפשותנו. הבית הראשון נחרב בעקבות מלך רע, רחבעם, שבמקום לפעול למען העם הכביד עליו והוביל למעשה לפיצול לשתי ממלכות, יהודה וישראל; מנהיגות עלובה שהובילה להפרדה והפכה את שעון החול שמדד את הזמן עד בוא נבוכדנצר והחורבן בשנת 586 לפני הספירה. בימי בית שני שכבת הכהונה הפכה למושחתת. במקום שההנהגה תהיה יעילה ומיטיבה, היא הפכה למסואבת ולמרוכזת בעצמה. אובדן המנהיגות יצר מחלוקות עמוקות בחברה וזימן את אובדן הזהות ואת המלחמה. לבסוף, המחלוקות בין אוהבי ירושלים ומגיני ירושלים הכריעה את הכף לטובת הרומאים. שורפי האסמים הציתו אש במחסנים, ו-656 שנים אחרי האובדן של הבית הראשון גם הבית השני הוחרב.

ואז הגיע הניסיון השלישי: נס במסגרת הטבע, נס שהגיע במחיר כל כך כבד ומדמם. ושוב אנחנו למדים שמנהיגות טובה היא הכרחית. שוב אנחנו למדות שמנהיגות רעה מזמנת את החורבן ואת התהום. אני יודעת שאם לא נתעקש ללמוד מהטעויות, אז נחזור עליהן. ואני יודעת שאם לא נחליף כאן את ההנהגה, אז חורבן הבית השלישי הוא לא שאלה של מתי, הוא שאלה של עד כמה זה קרוב; זה לא האם אלא מתי זה יקרה.

בשני הבתים הראשונים החורבן לא הגיע יש מאין. זה לא היה איזה צונאמי פתאומי אלא יותר כמו עלייה מתמדת ואיטית של גובה פני מים עד לנקודה שבה הקרקע היציבה נשטפה תחת רגלינו ותחת היסודות. ערב תשעה באב התשפ"ד הלהבות אוחזות בווילונות של הבית, והחורבן השלישי דופק בדלת של כולנו. השאלה, האם נפתח לו את הדלת או שנכבה את הלהבות?